אוהדי הספורט בארץ עוקבים בפליאה ובהשתאות אחרי המסע המופלא של קריית שמונה לאליפות הליגה בכדורגל. צריך לפרגן להם. פריפריה, עם תקציב קטן יחסית לקבוצות הגדולות והמון רצון, מוטיבציה והנאת משחק הקבוצה של רן בן שמעון מובילה את הליגה בהפרש ניכר ביחס למתחרות האימתניות כמו הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי ת”א (האלופה הנצחית – לפני תחילת העונה)
עכשיו חידון קצר (לא נושא פרסים) לטובת אוהבי הטריוויה.
מה המשותף ל: הפועל רמת גן, הפועל כפר סבא, בני יהודה, הפועל יהוד,הפועל ב”ש?.
כולן זכו בתואר כזה או אחר בעבר. חלקן אפילו ביותר מאחד. אחר כך?…כלום. או שירדו ליגה, או שבקושי שרדו או שפשוט צללו לתהומות הנשייה. למה זה קורה?.
אם מחפשים את התשובה היא נעוצה במילה אחת. תשתיות.
תשתיות מוגדרות כמבנים ומערכות התומכות בארגון ומאפשרות לו להשיג את מטרתו.
בקבוצת הכדורגל של קריית שמונה הכוונה היא לניהול נכון הכולל: אסטרטגיה והגדרת מטרות ברורה לאורך זמן ולא רק עד סוף העונה. יכולת ניהול אגו של שחקנים וכוכבים, יצירת קשר ויכולת הזדהות, ארוכת טווח, בין הקהל לקבוצה, הגדלת מאגר האוהדים ועוד, מערכת פיננסית יציבה ומעל לכל היכולת לספק לאוהדי הכדורגל חוויה באמצעות שיטת משחק מהנה.
כל מה שמניתי קודם והרבה יותר, עושה את ההבדל בין המועדונים הגדולים בעולם, מנצ’סטר יונייטד לדוגמא (אפשר היה לבחור גם את ריאל ממדריד, ברצלונה או קבוצה איטלקית כמו מילאן או אינטר) לקבוצה כמו קריית שמונה. למועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, יש מעבר לכיסים עמוקים, מסורת ותשתית מצוינת. אין זה אומר שכל שנה הם יזכו באליפות אבל זה כן אומר שהקבוצות האלה תהיינה תמיד פקטור משמעותי בזכייה באליפות הליגה.
המקבילה הישראלית הקרובה ביותר לקבוצות הגדולות היא מכבי חיפה שהצליחה, לאורך זמן, לבסס את עצמה בארץ קבוצת הכדורגל שמנוהלת באופן הטוב ביותר.
לטעמי, אין הבדל בין ארגון כלשהו לקבוצת כדורגל. שניהם נדרשים להוכיח את יכולתם יום יום. האחד במגרש הכדורגל, השני במגרש העסקי.
כדי לא להפוך לאירוע חד פעמי הן קבוצת הכדורגל והן הארגון נדרשים לבנות תשתיות ניהוליות וארגוניות מקצועיות שיתמכו בהישגים לאורך זמן.
אחרת, הצלחה שלהם תהייה מטאורית. אחרי הזוהר והברק מגיעה הדעיכה וההיעלמות.