שותפות, בכל תחום בחיים, היא עניין מסובך. בין אם מדובר בזוגיות או בשותפות עסקית.
תחשבו על זה לרגע. שני אנשים זרים לחלוטין שגודלו, חונכו והשקפת עולמם עוצבה בדרכים שונות, חוברים יחד כדי להקים משהו משותף. פלא שלא תמיד זה מחזיק מעמד?
אחד ממשתני ההצלחה הקריטיים הוא הערכים המשותפים. עד כמה בני הזוג או השותפים העסקיים חולקים את אותו סט ערכים שמניע אותם לפעולה.
בשותפות עסקית, הרצון להרוויח כמה שיותר כסף הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק לקיומה של שותפות. חשוב להסכים גם על הדרך, על התרומה של השותפים, על המחויבות לשותפות ומה קורה במידה ויש אי הסכמות, איך מחליטים ובסופו של יום גם איך פועלים כשיש אי הסכמות.
גם אם שיחה כזו התקיימה בעבר הרחוק, כשהשותפות הוקמה, ככל שחולף הזמן האינטרסים, הצרכים והרצונות משתנים. ומה שהיה נכון בעבר לא בהכרח רלוונטי להיום.
הבעיה היא שלא פעם שותפים נמנעים מלדון בסוגיות האלה כי זה קשה, מורכב, מסובך, בעייתי, רגשי והחשש הגדול מכולם, שאולי יגלו שאין להם בסיס משותף לקיום השותפות. הפערים ביניהם כל כך גדולים שלא באמת אפשר להמשיך לעבוד ביחד. ביום יום אין זמן לעסוק בסוגיות האלה, אבל אם ישבו וידברו מי יודע מה יגלו. אז נמנעים.
מכאן תתכנה שלוש חלופות.
הראשונה להמשיך לעבוד יחד תוך שליטה בגובה הלהבות ולקיחה בחשבון שמידי פעם יתכנו ויכוחים, רעשים ואי הסכמות. יש לקחת בחשבון שחלופה זו צורכת אנרגיה רבה ויוצרת לאורך זמן, מטענים של אי שביעות רצון הולכת וגוברת, תוך פגיעה משמעותית בתוצאות העסקיות.
השנייה לפרק את השותפות, על כל המשתמע מכך.
השלישית לדבר. אולי בכל זאת ניתן להגיע להסכמות.
מה שמניע לא פעם שותפים הוא הפחד. החשש הגדול מחלופות שתיים ושלוש ובלית ברירה נשארים עם החלופה הראשונה תוך תשלום מחירים גבוהים בתחום האישי, הארגוני והעסקי.
לא חבל?