בסרט MONEYBALL שכתבתי עליו כאן, יש סצינה בה צריך לבשר לשחקן מסוים שהוא נדרש לעזוב את הקבוצה. אחת השאלות שמעלה מי שצריך לבשר לשחקן על עזיבתו את הקבוצה היא: איך השחק יקבל את זה. מנהל הקבוצה אומר: אין בעיה, הוא מקצוען הוא יבין. פשוט תגיד לו
ואכן השחקן מבין.
הבוקר פורסמו ידיעות כי מכבי ת”א שעלתה לליגת האלופות רוצה להביא שוער ומספר שחקני חיזוק. מי שלקח את זה קשה הם השחקנים בתפקידים הקיימים. השוער ושחקנים נוספים שהביאו את הקבוצה להישג המכובד.
האמת צריכה להיאמר, השחקנים שמשחקים היום אינם טובים מספיק לליגת האלופות. הקבוצה צריכה להתחזק.
יחד עם זאת, כואב הלב על שחקנים שהשקיעו, שיחקו עם הנשמה, הביאו את הקבוצה לליגת האלופות, הליגה היוקרתית בעולם, שבוודאי ראו את עצמם משחקים בה ורוצים לגזור את הקופון על הצלחתם. והנה אומרים להם שמביאים שחקנים אחרים, טובים מהם. אין לי ספק שבמהלך המשחקים דרשו מהם מחויבות, השקעה, לשחק עם נשמה להתאמן ברצינות ולהיות מקצוענים על המגרש. והנה כשהם מצליחים, מודיעים לחלקם שהם אינם טובים מספיק להמשך. (מה שנכון).
זו דילמה ניהולית ומנהיגותית אכזרית למדי, שמחייבת קבלת החלטות.
עם כל הקושי, הכאב וההבנה, מנהל הקבוצה צריך לראות את הצלחת הקבוצה. על זה הוא נמדד. לכן הוא נדרש לקבל החלטות קשות.
מה שעולה כאן שוב הוא הפער והמתח בין הנהלות שדורשות מהעובדים מחויבות, השקעה, התמדה, חיבור לארגון ולערכיו ובין הארגון שמחויב להצלחה, ובאופן פרדוקסלי, ברגע שמצליחים חלק מהאנשים אינם מתאימים יותר לשלבים הבאים וצריך להיפרד מהם.
הנהלות דורשות מעובדים מחויבות.
וכאן עולות שתי שאלות:
האחת: האם ארגונים מחויבים לעובדים.
השנייה: האם ארגונים יכולים, בכלל, להיות מחויבים לעובדים.