ביום חמישי שעבר השתתפתי בכנס מנהיגות שארגן המרכז הבין תחומי. המפגש עסק בנושא המנהיגות. אחד המפגשים התמקד בניהול והובלת שינוי (אחד מתפקידי המנהיגות). את המפגש הנחו שניים. זהבית כהן מנכ”לית אייפקס, וד”ר איתי שילוני מהמרכז הבין תחומי בהרצליה.

היה מרתק.

הם בחרו להציג את השינוי הארגוני שנערך בתנובה, בעקבות רכישתה ע”י קרן אייפקס.
מספר תובנות שעלו מהמפגש המרתק:

1. שינוי צריך להיות מנוהל. ע”י הבעלים/הנהלה. שינוי אינו שגר ושכח ותבוא לדווח מתישהו. שינוי צריך להיות מנוהל לפרטי פרטים, עם תוכניות עבודה ומערכת דיווחים מסודרת וברורה.
2. תהליך שינוי מתחיל מעבודת הכנה קפדנית לפני תחילת השינוי. בניגוד לגישה הרווחת שכנגיע לגשר נעבור אותו, במקרה של תנובה הוצגה עבודה תכנונית מדוקדקת. האם היו הפתעות בדרך, סביר להניח שכן, אבל היה מרשים לראות חברה שעובדת נכון ולפי הספר בניהול שינוי.
3. שינוי נעשה מיד עם כניסת המשקיע. לא מחכים.
4. רצוי, מומלץ וכדאי להיעזר ביועצים. היה מרענן לשמוע את זהבית כהן אומרת שהיא אינה יודעת הכל והיא מאמינה בייעוץ ויועצים.
5. שינוי הוא תהליך שצריך לדעת לנהל. ניהול השינוי חזר שוב ושוב כמוטיב מרכזי במפגש. דיווחים, שליטה, מעורבות בפרטים, הקשבה, שיחות שיכנוע, העזבת מנהלים שאינם שותפים לתפיסת השינוי (עוד רעיון מרענן, בניגוד למנהלים שמפחדים להעזיב אחרים כי קשה/לא נעים וכד’)
6. למנהלים ולעובדים מאוד ברור מי מקבל את ההחלטות. אין ספקות בנושא. יש גורם אחד שמקבל החלטות. ועל פיו ישק דבר.
7. קיצור תהליכים ועבודה שלא עפ”י התוכנית מגדילה את הסיכונים בהצלחת השינוי ויש להמנע מכך ככל האפשר. גישה קצת שונה לתרבות האלתור הישראלית. עוד תענוג צרוף.
8. לא להפסיק לתקשר, לדבר, לעדכן, לספר, להגיד.

אם לסכם את שנאמר: הכנה מדוקדת מראש, ירידה לפרטים, ניהול צמוד של התהליך, גורם אחד שמחליט, תקשורת, תקשורת, תקשורת.

מה שהרשים אותי אצל זהבית זה משפט שחזרה ואמרה אותו שוב ושוב. זה לא הציטוט המדויק, אבל זה המסר: “אני באה מהכספים, אני רגילה לראות דרך החור של הגרוש, אבל כשאני מסתכלת דרכו אני רואה רחוק, הטווח הקצר לא מעניין אותי”. מדויק. ברור ומסר שמנהיגים אומרים ומנהלים צריכים לאמץ ולשדר שוב ושוב לארגונים שלהם. זו הדרך להצליח.

חוויה.