בימים האחרונים מתפרסמות לא מעט כתבות על מצבה של טבע. חלקן עוסקות בסוגיית המנכ”ל והכיוון אליו הולכת או צריכה ללכת טבע. חלקן עוסקות בחקירה שמתבצעת לפיה יש חשד לתשלום שוחד לבכירים בארצות מסוימות כדי לקדם, במכרזים, תרופה של טבע. הנטייה הטבעית שלנו היא להגיד שמדובר במעשה חמור ולא חוקי. וזה גם נכון.

יחד עם זאת…

אם היינו חיים בעולם אידאלי, לקרוב לוודאי שטבע לא הייתה נזקקת למתן בסתר, לכאורה, לאנשים כדי שיקדמו את המוצרים שלה. אנחנו לא חיים בעולם מושלם.
ישנן מדינות שמעט מאוד דברים ניתן לקדם באופן ובדרך חוקית בלבד. לא פעם יש צורך “לסייע” בקבלת ההחלטה הנכונה. תגידו שזה לא חוקי. נכון. צודקים. יחד עם זאת מסתבר שהתמונה מורכבת יותר.

נניח שטבע , לכאורה, לא הייתה משלמת כפי שניטען את הסכומים ששלמה, היא לא הייתה זוכה במכרז. אי זכייה במכרז הייתה מובילה להפסדים שהיו גורמים לפיטורים, נניח בקנה מידה נרחב. אז כן לשלם או לא לשלם. זו הכרעה קשה בין דבר לכולרה. שילמת עברת על החוק. לא שילמת פוטרו הרבה מאוד אנשים. חוק ומוסר לא תמיד חיים יחד בשלום.

אספקט נוסף שיש לקחת בחשבון הוא התרבות הארגונית. מטבע הדברים הגבולות בארגונים לא קיימים, מי אמר שמה שקורה בארץ רחוקה, לא יזלוג, יחלחל ויהפוך לנורמה ארגונית. הייתה לנו דוגמא מצוינת כזו עם פרשת קו 300 בשב”כ. מותר לשקר, להונות, לרמות, לתחמן, לקמבן את האויב. כלפי פנים מחויבים לדיווח אמת. בפועל, זה לא מה שקרה. הנורמות מן החוץ חלחלו פנימה. להונאה של המערכת המשפטית עד כדי ניסיון להפליל את האלוף איציק מרדכי. שיבוש מוחלט של המערכות. תהליכים כאלה יודעים היכן הם מתחילים אבל קשה מאוד לשער היכן הם מסתיימים.

בעולם אידאלי, מנהיגות אינה נדרשת לקבלת החלטות, מורכבות, מסובכות וקשות. אבל אנחנו לא בעולם אידאלי. לכן להחלטה כזו יש מחיר. נשאלת השאלה איזה מחיר מוכנים ורוצים לשלם.

הערה: אין בפוסט זה שום ניסיון להצדיק את ההתנהלות של טבע, לכאורה, אם אכן הייתה כזו. אלא רק להעלות לדיון את מורכבות הסוגיה.