מיץ’ גולדהר הוא יהודי קנדי שהשקיע בקבוצת מכבי ת”א הרבה מאוד מליוני שקלים. השנה מכבי ת”א לקחת אליפות.
ביום שישי האחרון ביומן בערוץ 2 נתן גולדהר ראיון לדנה וייס. הראיון התקיים בחלקו מחוץ למגרש האימונים של מכבי ת”א בדרום ת”א. גולדהר התייחס לערימת זבל שהייתה מחוץ למגרש. תוך כדי הראיון הוא הציג את הדגשים שלו להצלחה וזכייה באליפות:
1. מצוינות היא תהליך ולא תוצאה.
2. כל המערכת חייבת להיות מצוינת. אי אפשר שרק חלק מהמרכיבים יהיו מצוינים והשאר לא, אבל לצפות למצוינת.
איש כלבבי.
לא פעם אני נשאל איך מגיעים למצוינות יש לי שתי תשובות:
האחת – תעשה כל יום את הכי טוב שאתה יכול ואז יום אחד תמצא את עצמך עושה דברים באופן מצוין
השנייה – משפט שאמרה אחת המתעמלות האמריקאיות שזכתה בזהב באחת האולימפיאדות. המסר שלה היה – לתת את המיטב גם כשאין קהל ביציע. (תרגום בגוף הסרט – באימונים, כשקשה, כשאף אחד לא רואה, כשאין מחיאות כפיים).
מי שחושב שיש קיצורי דרך למצוינות טועה. אין. כדי להיות מצוינים כלל מרכיבי המערכת חייבים לעבוד בסנכרון תוך מיצוי היכולת ושיפור מתמיד. איש מכירות לא יכול להשיג תוצאות מצוינות אם הייצור לא עומד בקצב והייצור יעמוד בקצב אם הרכש יתפקד באופן אפקטיבי ונכון. רק ראיה מערכתית והבנה שמצוינות היא לא תוצאה אלא דרך תביא בסופו של דבר לתוצאות מצוינות לאורך זמן.
איך כל זה קשור לערימת הזבל?
מאוד פשוט. זה לא אמור להיות כך. המכלול, כולל הסביבה בה מתאמנת הקבוצה חייבים לשדר איכות, ניקיון ואסתטיקה. רק כך מעבירים את המסר, לא רק הגלוי, אלא גם הסמוי על חשיבותה של מצינות. וערימת הזבל גם אם היא מחוץ למגרש לא משדרת מצוינות.
אנחנו אולי אור לגויים, אבל יש לנו עוד דבר אחד או שניים ללמוד. גם מהקנדי.
אני מודה שלא הבנתי את עניין ערימת הזבל –
אם היא בתוך מתחם מגרש האימונים של מכבי (קריא: בתוך הארגון) – הרי שכבעל הבית שמאמין במערכת “הוליסטית” הוא צריך לטפל גם בזה.
אם היא מחוץ למתחם (ומחוץ למרחב הארגון) – יש לו שתי ברירות:
האחת – לקחת אחריות סביבתית (“אקולוגית” ) ולטפל בערימה למרות שאינה בתחומו. אלא שכאן הוא יצטרך שוב ושוב לקבוע את קו הגבול (אלא אם הוא רוצה לנקות את הסביבה מהפרת עד החידקל).
האפשרות השנייה – לפתח את המצוינות במרחב הארגוני, למרות הסביבה החיצונית שלא בהכרח תומכת בכך (כמו בחיים..).