הפוסטים שאני כותב עוסקים בסוגיות מקצועיות שמעניינות אותי. ששת קוראי יודעים שאחד הנושאים שמרתקים אותי ואני עוסק בהם שוב שוב הוא נושא השינוי הארגוני. איך עושים שינוי, איך מגדילים את סיכוי ההצלחה, איך מסייעים למערכות ארגוניות ולמנהלים לצלוח בשלום שינויים ולהתאים עצמם למציאות המשתנה חדשות לבקרים.

בחירתו של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה היא שינוי. אדם שמגיע מן החוץ הופך בתוך חצי שנה ליו”ר מפלגה. האתגר שלו אדיר. אני רוצה להתייחס לתגובות שאני קורא בפייסבוק ביחס לתוצאות הבחירות במפלגת העבודה.

ניתן לזהות 3 דפוסים עיקריים של תגובות. חלק מסתייג, חלק ניטרלי וחלק תומך. בדיוק כמו התגובות לכל שינוי בארגון:
1. אלה שמתנגדים מבכים את מה שהיה, את הערגה לישן, למוכר, לידוע.
2. הניטרליים, יושבים על הגדר ואומרים, נראה מה הוא שווה. שקודם יוכיח את עצמו.
3. התומכים אומרים, איזה יופי, יש כאן הזדמנות. יש כאן סיכוי.

תבדקו מה קורה בארגונים במהלך שינוי ותראו אותו דפוס של תגובות.
הסכנה היא, שכמו בלא מעט ארגונים אלה המתנגדים יעשו הכל כדי להוכיח שהשינוי לא יצליח. (ובפוליטיקה זה פחות מסובך מאשר בארגונים).

ואם יורשה לי עצה, לאבי גבאי.
קבל סקירה מהירה על אילו תהליכים מובילים להצלחה בניהול שינוי במאה ה – 21. כי מה שעבד פעם שינוי, בשיטת TOP-DOWN, לא עובד יותר.
מה כן עובד?, פתיחות, שקיפות, שיתוף, דיבור בגובה העיניים, עבודת צוות, שולחנות עגולים, הגעה למעגלים רחבים ככל האפשר, תוך נכונות להקשבה ודיאלוג.
מהלכים כאלה (והנאום שלו היה בכיוון הנכון), יוצרים תנועה ואנרגיה שיאפשרו לשנות את המציאות הקיימת.

בהצלחה.