הנושא המרכז בליידי גלובס שפורסם השבוע היה הפחד.
ממה אנו מפחדים וסיפורים של אנשים שלמדו או התמודדו עם הפחד. אחד המאמרים המעניינים שצד את עיני היה המאמר של אייל לינור. המאמר נקרא לשרוף את הספינות. אפשר להוריד את המאמר כאן. המאמר מציג את הקושי שלנו בשינוי, אישי וארגוני ונותן לכך לא מעט דוגמאות.

כמי שמייעץ ומלווה תהליכי שינוי מצאתי שהמאמר של אייל קלע בול. הפחד משינוי. בלא מעט ארגונים ובקרב לא מעט מנהלים יש חשש משינוי. מעדיפים רע קיים על פני טוב לא ידוע. מתקשים לצאת מאזורי הנוחות. זה כולל את כולנו ללא יוצא מן הכלל.

קריאת המאמר והידיעות שונות המופיעות באינטרנט על פיטורים בעיתונים הארץ, ידיעות, מעריב, מציגים תמונה של ענף שכנראה לא השכיל להתאים את עצמו למדיה הדיגיטלית. היום כשכמעט כל התוכן זמין באינטרנט ובחינם מייתר את העיתון הכתוב. אנחנו (כן גם אני) הורגלנו לקבל את העיתון כל בוקר עד לפתח הבית. זה הרגל משנים.

עולם העיתונות מתקשה להסתגל למצב החדש. בשנת 2008 פרסם הארץ ראיון עם מנכ”ל ענקית המדיה אקסל שפרינגר שבטוח שהעיתונות תשרוד. 

העולם התקדם. המעבר מדפוס לדיגיטל כבר מזמן הפך לעובדה קיימת. עכשיו הדינוזארים צריכים להתאים את עצמם או להיעלם. ולא רק הם. יש עוד לא מעט ענפים שהתהליך הזה ישפיע עליהם. שניים מהם הם ענף יחסי הציבור וענף הפרסום שיצטרכו לעשות הסבה מעיתונות כתובה שבה הכוח היה בידי העורכים וכדי להכניס ידיעה לעיתון היית צריך את העורך, לעולם חדש בו הכוח מבוזר, בידי נמצא בעיקר בידי הקורא וכל אחד בעצם יכול לפתוח ערוץ להעברת תוכן. ואם התוכן יהיה מעניין ומשמעותי יהיו לו קוראים. זה לא שינוי ממעלה שנייה זה שינוי טוטאלי של כללי המשחק. מדובר על משחק חדש לחלוטין. כזה שעוד לא ברור איך ולאן יתפתח ואיך תהייה צורתו הסופית. מה שברור הוא שהרכבת יצאה מהתחנה ושלא על מנת לשוב אליה.

האם הפיטורים בהארץ, ידיעות ומעריב יואילו? כן לטווח הקצר של הרבעון שניים הקרובים. האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם שינוי כללי המשחק, לא.

הנהלות העיתונים שלא יפחדו לעזוב את המוכר, הידוע והקיים וישכילו לבחון את כללי המשחק החדשים וכיצד הם הולכים לשחק במשחק החדש ירוויחו. אלה שרק יפטרו, יקוו לטוב וימשיכו לפחד, דינם כנראה נגזר.