בתחילת שנות ה – 80 מייקל ג’ורדן חזר מפציעה למשחק בגארדן של בוסטון. הוא קלע 63 נקודות. הקבוצה שלו הפסידה את המשחק. לארי בירד שחקן הבוסטון סלטיקס אמר בסוף המשחק: “אלוהים ביקר כאן הלילה”. מאז הכינוי דבק במייקל ג’ורדן. מייקל ג’ורדן הביא לשיקגו 6 אליפויות. מאז שפרש הקבוצה לא זכתה בשום אליפות נוספת.
אתמול בלילה ברצלונה שיחקה עם פריז סנט ז’רמן. היא שיחקה רע ורק בנס לא הפסידה בתוצאה גבוהה שהייתה מונעת ממנה לעלות לחצי גמר ליגת האלופות. השינוי במשחקה של ברצלונה קרה לאחר כניסתו של מסי. כוכב העל והשחקן הטוב ביותר בעולם כיום. מסי לא פתח במשחק כיוון שהיה פצוע.
וכמובן יש לנו את סטיב ג’ובס. האיש ששינה את כללי המשחק בעולם המחשב והסלולר. ג’ובס נפטר ונראה שנכון לעכשיו אפל עוד לא ממש יודעת איך לעכל את לכתו.
משלושת המקרים האלה מתעוררת השאלה מה קורה לצוות, קבוצה או ארגון שיש להם פנומן, איש משכמו ומעלה שמביא ערך מוסף שלא יסולא בפז ומאידך כאשר הוא איננו הם משלמים מחיר.
יש כאן דילמה ניהולית מורכבת. מחד, בניית המערך הקבוצתי, ארגוני סביב כוכב אחד שיכול לרומם את המערכת לגבהים שלא ישוערו מאידך, הצורך להתאים את המערך הקבוצתי והארגוני למצבים בהם הכוכב לא יכול לתת מענה כי הוא פצוע, פרש או שהלך לעולמו.
אני יכול לחשוב על שתי אפשרויות לפתרון:
הראשונה – לא לבנות את הקבוצה סביב כוכב אחד אלא על תלכיד של כוכבים או תלכיד קבוצתי תוך ויתור מראש על הפנומן. ההנחה היא שהתלכיד הקבוצתי יצליח לאורך זמן לספק את הסחורה כמו קבוצה או ארגון שיש בהם כוכב אחד
השנייה – המערכת הארגונית דואגת למספר כוכבים שישחקו/יפעלו בארגון במקביל כדי למנוע תלות גדולה מידי באדם אחד. הבעיה עם הפתרון הזה הוא במילה עם שלוש האתיות א ג ו.
האמת? לא יודע מה הפתרון, אבל דילמה ניהולית מעניינת.