אני מפעם. ממזמן.
אני זוכר את לי אייקוקה. ההוא שהציל את קרייזלר, את הספר שכתב וצוטט בכל סדנת ניהול ומנהיגות אפשרית. בסופו של יום הסתבר שמהלכים שהוא עשה אולי הועילו לטווח הקצר אבל לא ממש עזרו לקרייזלר בטווח הארוך. והיה את לאנס ארמסטורנג, זוכה הטור דה פראנס. סדנאות להוביל כמו לאנס, היו למכביר. עד שהסתבר שהבחור עבד על כולם. ומה עם ג’ק וולש המנכ”ל האגדי של ג’נרל אלקטריק שגם הוא כתב ספרים וצוטט בהרחבה בכל סדנא, להנהיג כמו ג’ק ולאחרונה פורסמה כתבה שבחנה את ביצועי ג’נרל אלקטריק והסתבר שחלק מהפעלות שוולש עשה פגעו בחברה. ואיך אפשר לשכוח את סטיב ג’ובס שכולם רצו להרצות כמוהו ולהנהיג כמוהו, עד שהסתבר שהיה מנהל שלא ראה ממטר אף אחד ומסתבר שגם אילון מאסק מטסלה לא ממש מצליח להתרומם עם המכונית החשמלית ומנסה כל מיני תרגילים חשבונאיים כדי לשרוד ומה נגיד על אמזון וג’וזף בזוס שכולנו אוהבים לקנות אצלו, להלל ולשבח אותו עד שאנחנו קוראים על היחס שלו לעובדי המחסנים.

למה נזכרתי?
כי היום פורסמו ידיעות בעיתונות הכלכלית שמחר בית המשפט העליון עומד לגזור את דינו של נוחי דנקנר, מי שהיה עד לפני כמה שנים המנהל החזק ביותר במשק הישראלי. בית המשפט יכריע האם דנקנר ילך לכלא. אתמול פורסם שהוגשה תביעה ייצוגית נגד שאול אלוביץ’ הבעלים של בזק וסטלה הנדלר מנכ”לית בזק, שמסיימת את תפקידה בימים אלה. דנקנר והנדלר כיכבו עד לפני מספר שנים בכותרות הראשיות בעיתונות הכלכלית כמנהלים מדהימים. הם זכו לכתבות מפרגנות, הוכתרו כאנשי השנה בכלכלה ועוד ועוד דברי הלל ושבח. הם לא היו היחידים. רבים אחרים היו במעמדים האלה והוכתרו בכתבות שמהללות את יכולתם הניהולית והמנהיגותית. עד ש…

כילדים, אחת הדרכים ללמוד היא באמצעות ניסוי וטעייה, דרך למידה נוספת היא חיקוי אחרים. כיועצים אנחנו נעזרים לא פעם ב – ROLE MODEL כדי להעביר מסרים ודוגמאות קונקרטיות על השראה, חזון, מנהיגות ועוד. אנחנו צריכים לייצר קונקרטיזציה, כדי שלא נדבר סתם, בעלמא, באוויר, בכללי. בסדנאות ובייעוצים אנחנו צריכים להדגים איך מנהיג פועל, מתפקד, מתמודד, מוביל, מייצר חזון ואיך הוא או היא מיישמים ומובילים את החברה להצלחה. אנחנו צריכים גיבורים כדי להגיד לנועצים שלנו, תראו כך נראה מודל ההצלחה, כך נראה גיבור ארגוני. רוצים להצליח, תהיו כמוהו. כתבו עליו בעיתון, תקראו את הספר שלו…

גם אני הייתי בסרט הזה. גם אני הבאתי דוגמאות מאלה שציינתי כאן. לא פעם ולא פעמיים. נדרשתי להפוך סוגיות ערטילאיות כמו חזון, מנהיגות, הובלה, לדוגמאות קונקרטיות. היום אני הרבה יותר מסויג, הרבה יותר ביקורתי ומשתדל להימנע עד כמה שניתן משימוש בגישה של מנהיגות בסגנון בזוס/איקוקה/ג’ובס וכאלה.

איך ניתן לסייע למנהלים למצוא את התפיסה המנהיגותית/נהולית שלהם? לעזוב את ה – ROLE MODEL של מנהיגים מהעולם הגדול ומישראל. לעזור למנהל לגבש תפיסה אותנטית כמנהל וכמנהיג. מה עובד, מה נכון לך כמנהל, כמנהיג. תמצא הדרך שלך. במילים אחרות, יותר ניסוי וטעייה ופחות ללמוד מדוגמאות שמהוללות בספרים וכתבי עת.
עזבו אתכם מאלה שהם מנהלי השנה בעיתונים. אתם יודעים איפה זה מתחיל, אתם לא תמיד יודעים איך זה ייגמר.