לפני שבועיים הייתי בכנס עיתון כלכליסט שעסק בנושא: העובד בעולם העבודה החדש. אחד המאפיינים המרכזיים שעלו בכנס היה המהירות. כיועצים, אנחנו עוסקים בצורך להאיץ את קצב השינוי כדי להתאים ארגונים למציאות משתנה. ועדיין, כשרואים את המהירות בה הטכנולוגיה משנה מציאות, זה כמעט בלתי נתפס.
והנה הדילמה. כיועצים אנחנו מבינים לא פעם שצריך מהר מהר, אבל שינוי הוא תהליך, ולתהליך יש קצב משלו. כמעט ולא ניתן להאיץ אותו. שינויים משמעותיים, מצליחים, לרוב, כשהתהליכים מבשילים. הבעיה?, הבשלה אורכת זמן ואין זמן, כי מהר מהר.
אני בוגר קיימברידג’, סלים פאסט, דיאטת הכרוב, דיאטת הלחם, הפרדת הפחמימות ומה לא. כל אלה דיאטות קוויקי שנועדו להשיג תוצאות מהירות תוך זמן קצר. בכולן נכשלתי. את ההצלחה שלי אני יכול לזקוף לתהליך של 3 שנים בליווי אנשי מקצוע עם הרבה יזע, דמעות ושינוי עמוק באורח החיים שאפשרו לי להגיע לתוצאות מרשימות. לא מפתיע שהנתונים מצביעים שוב ושוב על כך ש – 95% ממי שעושה דיאטה חוזר למשקלו הקודם, ולפעמים מעלה במשקל. רק 5%, מצליחים לשמור לאורך 5 שנים לפחות על משקל תואם גובה (ההגדרה הרפואית של רזה, אם אני לא טועה).
להבנתי, כדי ששינוי יצליח, בטח כזה שמחייב התייחסות לסוגיות ארגוניות משמעותיות, יש צורך בתהליכים. לעתים ארוכים. הבעיה היא, שלרב, לא ניתן להאיץ תהליכים. דימוי יפה ששמעתי ומתייחס לתהליכים: לא ניתן לעמוד ליד התנור ולצעוק לעוגה תתפחי מהר יותר, או לצעוק על עובר בבטן שיתפתח יותר מהר. זה לא באמת עובד. אפיה כמו התפתחות עובר הם תהליכים שלוקחים זמן. הבעיה? בעולם של VUCA אין באמת זמן. פשוט אין. בכנס כלכליסט נוכחתי שוב לדעת, כמה באמת אין.
יש כאלה שיגידו, טוב, אז ניתן מענה לדברים שניתן והשאר יסתדר מעצמו. יש קושי מסוים עם הגישה הזו. זה כמו לטפל כל פעם ביבלת, בלי להבין שצריך לקנות נעלים יותר גדולות, או שניקח כדור להרגעת הכאב, במקום טיפול שורש.
נכון לא כל שינוי הוא טיפול שורש. אבל לא מעט קשיים ובעיות (או בשפה הניו אייג’ית, אתגרים ארגוניים) הם פועל יוצא של בעיות עמוקות שהשתרשו בארגון. לפעמים ניתן לעשות שינויים קטנים בלי לגעת במהות. אבל אם עוסקים בסוגיות מהותיות, יש צורך להבין שמדובר בתהליך שאורך זמן וכמו שציינתי, בעולם של היום אין באמת זמן.
האמת?, אין לי פתרון לדילמה הזו.
