מאז שהייתי ילד קטן וזה היה לפני הרבה שנים, הייתה לי בעיה עם מספרים. חשבון ומתמטיקה נראו לי כשפה בלתי אפשרית, קשה להבנה. בתיכון הייתי צריך מורים פרטיים, באוניברסיטה עשיתי פעמיים קורס לסטטיסטיקה כי לא ממש הבנתי מה רוצים מחיי וכך הלאה. בחרתי במקצוע הייעוץ כי הבנתי שאני איש מדעי ההתנהגות ושם, כך חשבתי, יהיה פחות צורך במספרים. טעיתי.
במספר תחנות בחיי המקצועיים נוכחתי לדעת עד כמה חשובים הנתונים והדוחות בהבנת מצב החברה, זיהוי נקודות חוזק ותורפה ומיפוי הנושאים הדורשים התייחסות וטיפול. הדימוי שלי הוא שיועץ אמור לראות את הנתונים כמו שרופא רואה תוצאות של בדיקות מעבדה. לזהות מה נמצא בנורמה ותקין והיכן יש חריגות וכיצד ניתן לתת מענה לחריגות אלה.
שימוש בדוחות ונתונים יש יתרון נוסף. זו השפה שמנכ”לים מדברים. אנשי מדעי ההתנהגות מדברים בעיקר בשפה תהליכית. מנכ”לים מדברים בשפה מספרית. הם נדרשים לתהליכים אבל נמדדים בתוצאות. במספרים. יועצים שמדברים את השפה המספרית עם התחביר (המורכב שלה) ימצאו שפה משותפת טובה יותר עם המנהלים. יועצים שאינם מדברים את השפה הזו ייווכחו לדעת שהם לא באמת זוכים לאוזן קשבת.
אני מספר את זה כי השבוע הצלחתי (יחד עם גורם מקצועי שמתמחה בהכנת דוחות ניהוליים) להביא ללקוח תמונת מצב מדויקת ביחס להתנהלותו העסקית. מה שתמיד היה פתח לוויכוחים, אי הסכמות, חוסר אפשרות לגבש מדיניות ברורה בנוגע לנושאים שונים, הפך פתאום ברור, צלול, חד וממוקד. זה כמו ניתוח להסרת קטרקט. במקום לראות עמום ומטושטש, רואים חד וברור. אין ויכוח על איכות הנתונים. עכשיו השיח עובר לאיך נכון לפעול ובמה כדאי להתמקד.
דוגמא נוספת. בעבר נהגתי להציג אבחונים המבוססים על ניתוח איכותני בלבד. דרך ניתוח והצגה זו יצרה פתח לוויכוחים, אי הסכמות על תובנות ובסופו של דבר לא תמיד הועיל למטרות העבודה הייעוצית. עם השנים ובמקומות בהם הלקוחות מאפשרים זאת, אני משלב סקר סטטיסטי בנוסף לניתוח איכותני. ברגע שמנהלים רואים ממצאים של סקר (המשולב בניתוח איכותני) קורה דבר מעניין. רמת הקשב שלהם עולה במקביל חלה ירידה דרמטית בהתנגדות לקבלת ממצאי האבחון. ההתמודדות שלהם היא לא עם היועץ אלא עם הנתונים המוצגים. ועם נתונים, כידוע קשה להתווכח. (בהנחה שנעשתה עבודה מקצועית ונכונה).
יועצים בפרט ואנשי משאבי אנוש בכלל שרוצים להיות משמעותיים, איכותיים, להוביל תהליכי שינוי ולקיים שיח פורה עם המנכ”לים צריכים להכיר את יתרונות הנתונים, ארגונם ודרך הצגתם תוך מיקוד בנושאים הקריטיים היכולים לשלב תובנות התנהגותיות וממצאים עובדתיים הנובעים מהדוחות.
את כל הפוסט הזה ניתן לסכם במילותיו את אדוארד דמינג:
IN GOD WE TRUST ALL THE OTHERS MUST BRING DATA
עוד פוסט שכתבתי בעבר בנושא. כאן.
הכל נכון יוסי, אלא שנראה לי שנפלה אצלך טעות סופר בפסקה ה-5 שורה 3:
“…ברגע שמנהלים רואים ממצאים של סקר (המשולב הניתוח איכותני) קורה דבר מעניין. רמת הקשב שלהם עולה במקביל חלה *ירידה* דרמטית בקבלת ממצאי האבחון. ההתמודדות שלהם היא לא עם היועץ אלא עם הנתונים המוצגים. ועם נתונים…”
אני מניח שהתכוונת לכתוב כי חלה *עלייה* בקבלת ממצאי הדוח, ולא *ירידה*.
תקן ומחק הערה זו, ובא לציון גואל. שבת שלום
אכן עידן, אתה צודק. תוקן
עולם משאבי אנוש מורכב ממימדים התנהגותיים ומימדים פונקציונליים. להתעלם מאחד מהם יהיה כמו לנסות למחוא כפיים ביד אחת. אם אנשי משאבי אנוש רוצים להיות גורם ליד שולחן ההנהלה הם חייבים לפתח שפה “עיסקית” ולדבר “ביזנס”. זו השפה שמנהלים בכירים מקשיבים לה. להשאר בתוך העולם ההתנהגותי בלבד ללא נתונים אולי יבטיח שקולכם יישמע- אך לא בטוח שיקשיבו לכם.
שמחה יותר ממסכים. לכן כתבתי את הפוסט הזה. 🙂