השבוע הלך לעולמו זמר עם קול נפלא. ג’ו קוקר.
ברדיו השמיעו שירים שלו, הפיד שלי בפייסבוק התמלא בשיריו.
שבוע הבא מסתיימת שנת 2014 ואני מסיים פרויקט פיתוח ארגוני של שנתיים.
זמרים, סופרים, אדריכלים, ארכיטקטים,  מהנדסים, נגרים (גילוי נאות, אבי ז”ל, היה נגר מעולה),  משאירים, בסיום עבודתם, משהו קונקרטי, מוחשי.

מה משאירים אחריהם יועצים שמסיימים פרויקט אצל לקוח?. פרויקט הדורש מעורבות רגשית, מחויבות ומקצוענות. אילו תוצרים נשארים, מה ממשיכים, מה מבטלים, מה קורה עם כל העבודה הקשה שהושקעה?.

אני נותן סופרויז’ן לשתי יועצות שעוסקות בשיפור תהליכי שרות בארגונים מורכבים ומסובכים וגם שם עולה השאלה, מה קורה אחרי שאנחנו מסיימות את עבודת הייעוץ.

בניגוד לזמרים, פסלים, מהנדסים נגרים ושאר בעלי המקצוע, שבסופו של יום עבודתם תלויה בהם בלבד. בעבודה הייעוצית, הלקוח הוא זה שמחליט מה לעשות עם הרעיונות הייעוציים שלנו. היישום תלוי בו ולא בנו. מה נשאר מעבודתנו אחרי שסיימנו את הפרויקט בארגון תלוי בלקוח בלבד.

ג’ו קוקר השאיר לנו אחלה של ביצועים.

מה נשאר מעבודתו של יועץ שמסיים תהליך של פיתוח ארגוני, מה החותם שמשאיר היועץ אצל הלקוח?