כמה מכם שמעו על ד”ר בנט אומלו? סביר להניח שבודדים. גם אני לא שמעתי. עד שראיתי את הסרט בלתי הפיך בכיכובו של וויל סמית שמשחק את ד”ר אמלו.

ד”ר אמלו הוא פתולוג, שביצע ניתחה לאחר המוות בשחקן פוטבול. כאשר לא הצליח למצוא את סיבת המוות, החל לחפש כיוונים חדשים. בסופו של יום לאחר בדיקת מוחו של השחקן הוא גילה כי השחקן סבל מ CTE.
נזק בלתי הפיך למוח הנגרם כתוצאה מהתנגשויות ראשים המתרחשות במהלך משחקי הפוטבול. התנגשויות המתחילות מהשלבים הראשונים כשהילד מתחיל לשחק פוטבול ועד לפרישתו מהמשחק. מסתבר שהמוח אינו מוגן כנגד פגיעות אלה. בטח לא בעוצמות שהן מתרחשות.

מה שמדהים הוא שה – NFL, למרות הממצאים הברורים סרב להכיר במציאות. שחקנים מתו, אבל הארגון סרב להכיר בבעיה. לא רק זאת, עפ”י הסרט הם היו מודעים לבעיות שהתנגשויות ראשים גורמות לשחקני פוטבול, אבל לא שינו את הכללים כדי לא לפגוע במשחק שהוא מסורת אמריקאית מקודשת. איך אמר מישהו בסרט “הספורט הכי נפלא בארצות הברית”. ד”ר אמלו שהגיע, מניגריה, לארצות הברית, נתפס כרופא וודו לא רציני, זלזלו בו למרות הממצאים החד משמעיים שהציג. כינו אותו JUST NOBODY, כלומניק. אף אחד. ניסו לגמד אותו, את עבודתו והתייחסו אליו בזלזול בולט. עברו לא מעט שנים עד שהכירו בעבודתו הרפואית ואף הוצע לו תפקיד הפתולוג הראשי של ארצות הברית. אך הוא סרב.

כיועץ, אני נפעם, לא פעם, מהיכולות של הארגונים להגן על עצמם באמצעות הדחקה, התעלמות מהמציאות, מציאת “עובדות אלטרנטיביות” ושאר הסיפורים שארגונים מספרים לעצמם רק כדי לא להתמודד עם העובדות.
ארגונים עושים לא פעם כל אשר לאל ידם רק לא לנסות ולשנות.

איך מתמודדים, עם בעיית ההדחקה וחוסר המוכנות הארגונית להכיר במציאות?
בהתמדה, בנחישות, עובדות, עובדות ועוד פעם עובדות. אמיתיות, לא אלטרנטיביות, יושר מקצועי ואישי ומוכנות לשלם את המחיר הצגת המציאות שהארגון לא ממש רוצה לראות.
הסרט הזכיר לי הרצאה שראיתי של מרגרט הפרנן, בטד שעוסקת בהדחקה מרצון של ארגונים, למרות שברור שמדובר בהדחקה מסכנת חיים שגורמת למוות של אנשים.