הימים אינם ימים פשוטים. בכל מפגש זום שאני לוקח בו חלק, כל מאמר שאני קורא, כל פוסט שנכתב, חוזרים הדברים הבאים: מנהיגות נמדדת על אמון, ערכים הבסיסיים של יושרה והוגנות. זה מה שמצפים עובדים ממנהלים בעת משבר. לדעת שיש דרך, כיוון ובסופו של יום נעבור את האתגר המורכב שאנחנו חווים, בהצלחה. זה גם מה שאנחנו מלמדים מנהלים, כך אנחנו מייעצים. מנהיגות ערכית, אותנטית, כזו שמדברת אמת.

אני לא נוהג לערב את דעותיי הפוליטיות בפוסטים המקצועיים שאני כותב. אני לא מסתיר אותן. תוכלו למצוא אותן בדף הפרטי שלי. אבל כמו שציינתי, הימים אינם ימים כסדרם. ברשותכם אחרוג ממנהגי.

אני מסתובב בתחושה רעה מאוד.
מה שקורה בתחום הפוליטי מעיד כאלף עדים שיש (שוב) פער בין מה שאנחנו מדריכים עליו, מייעצים ומנסים לעזור למנהלים וארגונים להתנהל באופן הוגן, ערכי, אכפתי, ובין מה שקורה במישור הפוליטי. אין שום דרך להסביר את האופן שבו חלק מראשי כחול לבן שינו את עמדתם ב – 180 מעלות תוך זמן קצר, כשהציבור נתן להם מנדט להחליף שלטון. תחסכו לי את עניין הקורונה. זה רק עלה תאנה על המעשה הנואל שהם עשו. וזו המנהיגות. ככה היא נראית. שינו את עמדתם, לא הסבירו, לא ניסו לשכנע, כלום. לקחו את הקול שלי ונתנו אותו למי שאני חושב שאינו ראוי להמשיך יום אחד בתפקיד ראש הממשלה.

עכשיו, לפרקטיקה הייעוצית.
כשבפעם הבאה נייעץ ונסביר עד כמה חשוב לנהל בצורה ערכית, תוך יושרה ועמידה בהבטחות, והנועצים שלנו יגיבו בסרקזם, בציניות ויגידו שיועצים מנותקים מהמציאות, נדע מהיכן זה מגיע. מלמעלה. המנהיגות ברמה הארצית. למה להשקיע בקיום הבטחות (קשה), לנהוג ביושרה (קשה מאוד), לקיים הבטחות (הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים). אם אפשר לקמבן, לתחמן, לא להגיד אמת ולהרוויח בגדול. לטווח הקצר ואחרי המבול.

לא יודע מה אתכם. מבחינתי זה לא רק שבר ברמה האישית. זה שבר גם ברמה המקצועית.
מצורף דף מתוך הספר שקראתי (שנה בלי מכנסיים של סטיב בורקן, עמ’ 134). דף שמסביר הכל.