בידיעות אחרונות בפרינט (לא עלה לאינטרנט) יש כתבה על סדרה חדשה של רוני קובן בהוט על מה קורה לזוגות כשנולד ילד.
כפי שתראו מהכותרת בתמונה, אצל חלק מהזוגות, מתחולל משבר לא פשוט. לא יודעים איך לאכול את השינוי, איך להתמודד עם המציאות החדשה, שינוי התפקידים, געגועים לעבר, הצורך לאמץ הרגלים ודפוסי התנהגות חדשים ועוד. במילים אחרות. הצורך להתמודד עם שינוי שהוא כאן כדי להישאר. הסדרה מעבירה מסר שיש להכין הורים לעתיד, לא רק ללידה, אלא גם לעבוד אתם על החיים של היום שאחרי, כשחוזרים הביתה מבית החולים עם הרך הנולד.
קריאת הכתבה הזכירה לי סוגיות שקיימות גם בתהליכי שינוי ארגוני.
אותם הדפוסים, שרוני קובן מתאר, מתרחשים גם בשינויים ארגוניים, הערגה לעבר, הצורך לאמץ תפקידים חדשים שלא באמת יודעים ומכירים, תחושה של אובדן שליטה שמובילים לא פעם לכעס ותסכול. המוכר והידוע הסתיים, ומתחיל משהו חדש שלא בדיוק יודעים איך לאכול אותו.
כמו אצל זוגות שעומדים בפני לידה ששמים דגש על הלידה עצמה ופחות על החיים של היום שאחרי, כך גם בשינויים ארגוניים, שמים דגש על השינוי ולפעמים פחות על איך יראה היום שאחרי, איך מכילים את התסכול, הכעס, איך מתעלים את תחושת חוסר הביטחון שנוצר לאחר השינוי, מה יהיה התפקיד שלי ביום שאחרי, איך הוא ישתנה, מה יידרש ממני, האם אעמוד בדרישות החדשות ועוד…
הנה כיוון אפשרי שאני רוצה להציע ויכול לסייע לבניית מענה לאתגר השינוי.
נסו לדמיין 4 אפשרויות:
1. דברים שלא עשינו בעבר ולא נעשה גם בעתיד.
2. דברים שעשינו בעבר ולא נוכל לעשות בעתיד.
3. דברים שעשינו בעבר ונוכל לעשות גם בעתיד
4. דברים שלא עשינו בעבר ונוכל לעשות בעתיד.
בלא מעט תהליכי שינוי אנשים חווים קושי הצורך להיפרד מהמוכר והקיים, במקום הרגלים שהקנו בטחון, יש אי הבהירות, העמימות, חוסר וודאות ועוד. פועל יוצא של הרגשות ותחושות אלה הם כעס, תסכול, התנגדויות ועוד. כשמסייעים לעובדים בהפגת חלק מהתחושות האלה קל יותר ליישם בהצלחה תהליכי שינוי. בהורות ובארגונים.
