תארו לכם שבגיל מבוגר (מאוד) הייתם מגלים שכל חסכונתכם נגנבו ונשארתם חסרי כל. אבל באמת חסרי כל. מה הייתם עושים?
מה שליאונרד כהן עשה הוא יצא לסיבוב הופעת.
הערב הייתי בהופעה שלו באיצטדיון רמת גן. היה מדהים. היו מספר דברים שהפעימו אותי יותר מכל:
בגיל שבו לאנשים יש מטפלת פיליפינית, לחלקם מחליפים חיתולים ויש כאלה שכבר לא כל כך זוכרים איך קוראים לנכדים, עומד ליאונרד כהן על במה שלוש וחצי שעות ונותן הופעה מדהימה. הלוואי עלינו בגילו.
בלי מניירות, בלי עינטוזים, רק שירה נטו. מילים, מלודיה והחיבור ביניהם.
הוא לא הפסיק לפרגן. מספר פעמים הציג את הנגנים והזמרות שמופיעים איתו. פעם לפני ההפסקה וכמה פעמים אחרי ההופעה. בסוף ההופעה הוא הודה לכל אחד מאנשי הצוות הטכני, כשקרא בשמו.
ומה שהרשים אותי יותר מכל. כששרון רובינסון, הזמרת המלווה שלו (היא נפלאה) שרה את בוגי סטירט הוא ליווה אותה כמו נער מקהלה. נעמד מאחור לא ניסה לגנוב לה את ההצגה, לא נכנס באמצע השיר. כלום. רק ליווה אותה ונתן לה את כל הבמה. פשוט מפעים.
הלילה היה קסם באיצטדיון רמת גן. היה לי העונג להיות שם.