זמן קריאה 2 דקות

היום לפני 40 שנה נחת האדם הראשון על הירח. היה זה חלק ממרוץ החימוש בין ארצות הברית ובין המועצות ז”ל. לצופינו הצעירים נספר שברית המועצות הקדימה את ארצות הברית בשיגור טיל מאויש לחלל. יורי גאגארין היה הקוסמונאוט הראשון. ארצות הברית נלחצה. מאוד.

בשנת 1962 נשא הנשיא קנדי נאום שהיה לדוגמא ומופת להצבת חזון.
7 שנים לפני השגת המטרה הוצבו החזון, היעדים והמטרות. בנאום הוא הציב יעד מאתגר, קשה להשגה, אולי בלתי נתפס באותם הימים. אבל זה היה חזון עם יעד ברור, ממוקד, כשהמסרים היו:
אנו בוחרים להגיע לירח לא בגלל שזה קל אלא בגלל שזה קשה.
עד סוף העשור ארצות הברית תנחית אדם על הירח.

מאתגר, קשה, אבל גם מאוד ברור וממוקד. נותן כיוון ומגדיר בבהירות רבה על מה תבחן ארצות הברית.
על מה הוא ייבחן כנשיא. (הוא לא הספיק לראות את מימוש החזון כיוון שנרצח).

זוהי דוגמא ומופת להצבת חזון לאומה שלמה, כשכולם שומעים ולכולם ברור לאן צריך להתקדם ומה נדרש לעשות. 

זוהי בעיני דוגמא לנאום של מנהיג שמוכן לקחת סיכון, שמתווה דרך, נותן כיוון ומצפה שיפעלו בהתאם.

לידיעת מנהיגנו הפוליטיים, הקוראים שוב ושוב לשלום ובטחון ולחידוש השיחות, אבל מתפתלים כמו חסרי חוליות כשהם נדרשים להטוות דרך, להגדיר מחיר, לפנות מאחז בלתי חוקי ולהציג את המתווה המצופה מכל אחד מאתנו בדרך לשלום.

לידיעת מנהלים ומנהיגים ארגוניים שכולם אבל כולם מתחילים את החזון ברצון להיות הבחירה הראשונה של הלקוחות אבל רק מעטים מוכנים להגדיר מהי הדרך וההשקעה הנדרשים להגיע לחזון והערכים שהם עצמם הציבו. רובם, כשצריכים לממש את החזון, לא פעם מאמצים במקום את גישתו של קנדי את גישתו של לוי אשכול שאמר: הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים.

הנה הנאום. 17 וקצת דקות של כיתת אומן במנהיגות.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ouRbkBAOGEw[/youtube]