אחת האינדיקציות שהמילואים, אותם עשיתי בעבר, מגיעים לקיצם הייתה קבלת מוצרים המציינים תאריכי פג תוקף,  המאוחרים מתאריך השיחרור ממילואים. זה נתן הרגשה טובה כי הנה המילואים מגיעים לקיצם.

למה אני מציין את זה?. כי היום בסופר ראיתי מוצרים הטובים לשימוש עד תאריך 10.2.2009, האמת התרגשתי. הסיבה? הבת שלי מתגייסת בתאריך 9.2.2009.

זה מרגש ומעלה הרבה מחשבות על הזמן שטס, (בשנים האחרונות אני מרגיש שהזמן טס הרבה יותר מהר), על הורות, על המוכנות של ילדה בת 18 להתגייס, על החלומות שלה, על החלומות שלנו. על איזה מין הורים היינו, האם היא מוכנה להתמודדות עם עולם פחות מוגן, לא פשוט ומורכב. מצד אחד זה מרתק, מדהים ומפעים, מצד שני כהורה, זה לא קל ולא פשוט. האם אנחנו כהורים עזרנו לה לקראת החוויה הזו?.

כן, אני יודע שהיא לא הראשונה שמתגייסת, אבל היא הבת הראשונה שלי שמתגייסת. אמר לי מישהו שיש לו בת שגם היא התגייסה לא מזמן, שברגע שהיא עלתה לאוטובוס הוא הרגיש שנגמרת תקופה וכשבתו תשתחרר זה יהיה אחרת. הילדה של ההורים כבר עומדת בזכות עצמה. הסכמתי איתו. חוויתי את אותה תחושה עם הבן שלי שלא מזמן השתחרר מצה”ל. בוגר יותר, עצמאי, בעל בטחון עצמי, חוויות שעבר הן שלו בלי שאנחנו, כהורים, נהייה שותפים. הוא התבגר והפך לגבר. אני גאה על כך. מאוד. אבל…זה גם צובט בלב. הקשר בינינו הפך לאחר. מאב לבן זה הפך מאב לבן בוגר. דומה אבל שונה.

כל מה שאני יכול לאחל לבתי. עופי גוזל חתכי את השמיים אבל תזכרי שפה ושם יש גם נשרים.

האמת? אני כבר מחכה למוצרים עם הכיתוב טוב לשימוש עד תאריך 8.2.2011.

והערה לששת קוראי. אני יודע שהבלוג מיועד לנושאים ניהול, מנהיגות, ארגונים ושאר הנושאים החשובים. הפעם חשבתי לחרוג ממנהגי.