אתמול פורסם ששלמה אליהו הסכים להכיר בוועד שהקימו עובדי מגדל. ברכות.
זה קרה אחרי מודעות גדולות בעיתונים על כך שעובדי מגדל לא צריכים ועד, שלמה אליהו הוא הועד שלהם. בית המשפט קבע ששלמה אליהו ייקנס אם יתערב בניסיונות העובדים להקים ועד.
אני רק שאלה. למה הם לא לומדים?.
אחרי מה שקרה בפלאפון ובחברת הביטוח כלל, איך בעלי עסקים גדולים חושבים שהם יכולים למנוע מעובדים להתאגד? בסוף העובדים מתאגדים והמנהלים נתפסים כאיש הרע, בגלל הדרך בה פעלו למניעת ההתאגדות.

במקום להתנהל כפי שהתנהלו פלאפון, כלל ביטוח ומגדל, מן הראוי היה שההנהלות יאפשרו לעובדים להתאגד ולאחר מכן, לפתוח אתם במו”מ להשגת הסכם עבודה שמכבד ומועיל לשני הצדדים. זה מה שיקרה בסופו של דבר.
אז למה כל הניסיונות האלה שמוציאים הנהלת ומנהלים רע?.
גם אוכלים את הדגים הסרוחים וגם מגורשים מהעיר.

ועוד נקודה אחת שקשורה להתאגדות עובדים.
המסר של אליהו היה אתם לא צריכים ועד, אני הבעלים הוא הועד שלכם. אני דואג לכם. מסתבר שהמסר הזה לא באמת עובר הוא גם כנראה לא עובד.
בעבר, אחת מגישות הניהול הייתה הגישה הפטרנליסטית. החוזה הפסיכולוגי בין הבעלים לעובדים היה אתם תעבדו אני אדאג למחסורכם. משהו בסגנון LIFE TIME EMPLOYMENT ביפן. הקונספט הזה לא עובד יותר. כשפערי השכר בין בעלים/מנכ”לים ועובדים רק הולך וגדל ועובדים רואים איך הנהלות מבצעות מהלכים עסקיים שמעשירים את ההנהלה והעובדים הם אלה שמשלמים את המחיר. לא פלא שהם אינם מאמינים יותר בהנהלות ובמנהלים. סקר של חברת אדלמן לשנת 2013 מצביע על משבר מנהיגותי עולמי באמון במנהיגים ומנהלים. (רצ”ב סרטון עם מצגת בנושא).
למנהלים אין מה להלין על התאגדויות עובדים. אם מנהלים דואגים רק ובעיקר לאינטרסים שלהם, אך טבעי הוא שעובדים ידאגו לאינטרסים שלהם עצמם.