בתאריך 3.5.2011 כתבתי על האלכימאי. זה שהפך זהב לזבל. אפשר לקרוא את הפוסט כאן.
האלכימאי הוא מוריניו. האיש שקבל לפני שלוש שנים את אחת מאגדות הכדורגל באירופה. במשך 3 שנים למעט זכייה אחת באליפות ופעמיים בגביע המלך מוריניו לא עשה הרבה.
כלומר, לא עשה הרבה חוץ מלריב עם השחקנים, העיתונאים ולהתנהג בצורה מחפירה לקוליגות.
אתמול מוריניו פוטר מריאל מדריד.
בפוסט שכתבתי בשנת 2011 עלה הקונפליקט והמתח בין הישגים בטווח הקצר לבין כאלה שדורשים השקעת יותר זמן ומביאים לתוצאות בטווח הארוך. מוריניו מאמין בהישגים בטווח הקצר. אליפות עכשיו. לעומת זאת ברצלונה מדגישה הרבה יותר את הדרך והשיטה שמביאים לתוצאות בטווח הארוך.
מדובר בשתי גישות ניהוליות שונות בתכלית. האחת תובענית על גבול הדורסנית של תוצאות עכשיו ואחרי המבול (מה שקורה ללא מעט קבוצות שמוריניו עזב) לבין תפיסה ניהולית הרבה יותר סבלנית השמה דגש על תהליכים שבסופם יבואו גם התוצאות.
ב – 2011 הייתי סקרן איך המאבק בין שתי האסכולות יסתיים. אתמול הושגה הכרעה נוספת בין הטווח הקצר לארוך. מוריניו פוטר.
אני יודע שלמנהלים לא תמיד יש סבלנות. אבל אם משקיעים בתהליכים, מטמיעים אותם נכון ובונים תשתיות נכונות ההישגים יגיעו.

מוריניו מכניס אצבע לעין של טיטו וילאנובה (באותה התקופה עוזר מאמן ברצלונה).