מנהל: יש לי בעיה אני רוצה לשאול אותך משהו.
מנכ”ל: בוא אלי אני אגיד לך מה צריך לעשות.

זהו אחד האתגרים המרכזיים שאני נתקל בהם, לא פעם, בעבודתי הייעוצית.
מנהלים בכירים פותרים בעיות של מנהלים בדרגים נמוכים יותר.

יש סיבות רבות מדוע מנהלים בכירים/מנכ”לים פותרים לא פעם בעיות או נותנים מענים לנושאים שאינם צריכים לעסוק בהם.
 1. לא פעם המנהל הבכיר יודע טוב יותר מהזוטר מה נדרש לעשות. יש לו יותר ניסיון וידע בנושא. מדוע לתת למישהו “לשבור את הראש” אם הפתרון כבר קיים.
2. בעולם דינמי ומהיר המחייב פתרונות מהירים, דחופים ולקוחות עצבניים אין זמן לעיכובים והמתנות. אם יש פתרון אז צריך לתת אותו ולא לחכות.
3. הצורך בשליטה. כשמנהל בכיר נמדד על תוצאות ועלול לשלם בראשו על טעויות של המדווחים אליו הצורך בשליטה, בקרה ומעורבות בכל פרט הולכת וגדלה.
4.  מאפיינים אישיותיים של המנהל הבכיר ושל המדווחים אליו. ככל שמנהל רוצה יותר שליטה/כוח וכד’ ומנהל זוטר יותר פוחד לקחת החלטות נוצר דפוס של “תבוא אלי”. 

מיפיתי את הסיבות, אבל סביר להניח שיש עוד.

התנהלות בדרך זו גובה מחירים בשני מישורים:
1. במהרה הופך העומס על המנהל לבלתי נסבל. הוא לא באמת מסוגל לנהל. הוא עוסק בעיקר או רק בדחוף ולא בחשוב.
2. מערכת יחסי הניהול המבוססת ומושתת על תלות. לא ניתן לגדל ולהצמיח מנהלים עם “ראש גדול”. כאלה שלוקחים אחריות, שמובילים מהלכים ומסוגלים לייצר פתרונות לבד.

אז איך יוצאים מהלופ:
1. מבקשים מהמנהלים לבוא עם לפחות פתרון אחד לבעיה שרוצים להציג. בדרך זו מלמד המנהל את אלה המדווחים לו לחשוב על אפשרויות למענה ולא לסמוך רק על המנהל
2. להגדיר בצורה ברורה במה המנהל עוסק ובמה לא. (וכמובן לשמור על מה שהוגדר)
3. להאציל סמכויות לאחרים, כולל המוכנות וההבנה שתהיינה טעויות. 
4. להבין את הפרדוקס שככל ששואפים ליותר ויותר שליטה מאבדים שליטה.
5. להגדיר מה חשוב בליבת הניהול ואת זה לנהל.

יישום עקרונות אלה, יאפשרו איכות ניהול טובה יותר שהארגון, המנהל והמנוהלים ייצאו נשכרים.