אחרי שנים של עבודה ייעוצית שעיקרה פיתוח ארגוני, העצמת מנהלים וארגונים וסיוע לארגונים להוביל תהליכי שינוי, החלטתי להשקיע בעצמי ולהשתתף בקורס שעוסק בפיתוח יכולות אישיות.
אתמול היה המפגש השני בקורס. הייתה תקלה. הכיתה הייתה סגורה, הפגישה התחילה באיחור של 50 דקות. בקיצור מאוד לא סימפטי ולא כייף בטח לא בשעה 7 בערב, אחרי יום עבודה. איש לא התלונן, איש לא כעס או בא בטענות.
היום בצהריים הגיע המייל הבא:
שלום חברים,
תודה על הרוח הספורטיבית שגיליתם אתמול, הרשו לי לפצות אתכם בשיעור נוסף במתנה,
במקום 16 מפגשים קבוצתיים יהיו לכם 17 מפגשים בקורס.
סוף שבוע נעים וניפגש בשבוע הבא (הפעם בפנים).
לא בקשנו, לא פנינו, לא התלוננו. זה נעשה לבד, מי שמארגן את הקורס לקח אחריות. כל כך פשוט, נכון ושרותי. כך בונים מותג.
לאיש שלקח אחריות ומדריך בקורס קוראים עופר בראייר.
תודה יוסי, יש לצפות תקלות ביום יום ויותר מזה לתכנן תגובות ידועות מראש לכל תקלה ואכן זה בהחלט הדרך לשמר מותג.
אהבתי בכתיבה שלך את החזרה על המוטיב: “לא בקשנו, לא פנינו, לא התלוננו” ושוב המון תודה
עופר
עופר
בכייף