גארי האמל פרסם שני פוסטים בבלוג שלו ב – WSJ  על סיבות וגורמים לקריסת ארגונים כשהוא מביא את קריסת ג’נרל מוטורס כדוגמא.
האמת, שום סיבה לא מפתיעה באמת או כזו שלא ידענו עליה קודם לכן. דוגמאות? בבקשה:
גודל הארגון הוא פרמטר אחד לנפילה. ככל שהארגון גדול יותר קשה לו להשתנות, קשה לו יותר להגיע לצמיחה מהירה כפי שהשוק מצפה ממנו, ככל השארגון גדול יותר הוא הופך להיות מסורבל. רזה, זריז וגמיש הוא לא. התוצאה עלויות הולכות וגדלות על אותו היקף ייצור ומכירות. שורה תחתונה ירידה ברווחים.

נקודה מעניינת נוספת – האסטרטגיה, כמו האדם מתחילה להזדקן ביום בו היא נולדת. אסטרטגיה צריכה להיות גמישה ומותאמת לתנאי השוק המשתנים חדשות לבקרים. ארגונים אינם בנויים לשינוי. לתפיסתו של האמל, ארגון מוקם כדי לעשות את מה שהוא צריך. לדוגמא לייצר מכוניות הוא לא נוצר כדי להשתנות. התוצאה היא שתנאי השוק משתנים אבל לארגון אין את המנגנונים שיאפשרו לו להשתנות בהתאם. התוצאה? הארגון מפסיק להיות רלבנטי. מכאן עד הקריסה זה רק עניין של זמן.

עוד סיבה חשובה. ככל שהארגון גדול יותר הוא הופך להיות יותר ויותר יהיר, ארוגנטי ובטוח בעצמו. היהירות יוצרת בארגון את הבטחון העצמי ששום דבר לא יכול לקרות לו כי הוא גדול. ג’נרל מוטורס השקיעו הרבה מאוד כסף בלוביסטים שיפעלו לא לשנות חוקים ותקנות שיפעלו לרעתם. בממשל בוש הייתה להם אוזן קשבת. ממשל אובמה פועל אחרת.

לדעתי, גארי האמיל מציב בפני כל מנהיג, מנהל ויועץ צ’ק ליסט המזמין אותו לבחון היכן הארגון שלו ביחס למרשם הבטוח לקריסת ארגונים. שום דבר לא חדש ועדיין מנהלים וארגונים מתקשים לבחון ולשנות את מה שמופיע בפוסט.

בעיני שני הלקחים החשובים ביותר שניתן ללמוד מהפוסט של גארי האמיל הם:
האחד שהלוביסטים והתרגילים השונים והמשונים שארגון יעשה לא יעזרו לו אם הוא לא יבנה את המנגנונים הארגוניים הנכונים כדי למנוע קריסה. 
השני ארגון ברגע ובאופן לידתו, כמו האדם, מתחיל את המסע לכליון. אבל בניגוד לבני האדם שהדרך היא חד כיוונית, ארגונים יכולים להשתנות ולהיוולד מחדש. קשה מאוד אבל אפשרי אם ידאגו להמציא את עצמם כל פעם מחדש.