כרסיטיאנו רונאלדו הועבר השבוע ממנצ’סטר יונייטד לריאל מדריד תמורת סכום של 92 מליון יורו. סכום עצום. לפני כן, הצטרף אליו הכדורגלן הברזילאי, קאקא תמורת סכום של מספר עשרות מליוני יורו. גם הוא עובר לריאל מדריד. על הכוונת של ריאל יש עוד מספר שחקנים. הם רוצים להקים לתחייה את הגאלקטיקוס, קבוצת שחקנים כוכבים שגם תקח אליפויות אבל גם תהווה מקור משיכה לקניית חולצות, מזכרות ועוד.

מול גישת הגאלקטיקוס שעיקרה קניית כוכבים עומדת גישה אחרת של גידול וטיפוח שחקני הבית (עם קצת עזרה מכוכבים מכדורגל שנקנו מקבוצות אחרות). הדוגלת בגישה זו היא ברצלונה, מי שזכתה בליגת האלופות השנה.

אלה שתי גישות ארגוניות שונות. האם לגדל כוכבים מבית או לצאת למסע רכש ולהביא כוכבים מוכנים מקבוצות אחרות. בגישה הראשונה צריך סבלנות, אורך רוח יחד עם זאת הרווח הגדול הוא שחקנים הגדלים ברוח הארגון ומהווים בסיס מצויין להטמעת התפיסות והגישות הרצויות לארגון. מאידך קניית שחקנים כמעט ואינה דורשת השקעה בבנייה, אלא השקעה עצומה בקניית הכוכבים. הסיכון הוא אם כוכב לא משתלב בקבוצה, או שיש יותר מידי אגו על פחות מידי כדור זו עלולה להיות בעיה קשה. דרך אגב, בעונות קודמות בהם ריאל מדריד נקטה בגישת הגלקטיקוס היא לא זכתה בתארים המצופים, בוודאי לא לאור ההשקעה העצומה שהשקיעה.

אינני מכיר מחקר שבוחן מה כדאי לארגון, לגדל ולטפח אנשים מתוך הצוות הקיים או לרכוש כוכבים מחברות אחרות. אני מניח שהשילוב בין השניים או הנכון ביותר. יחד עם זאת, חשוב להנהלת הארגון בכלל ולמשאבי  אנוש בפרט לדעת היכן למקד את המאמצים שלהם. על כדאי להם לבנות, לתכנן ולהשקיע את הכסף.

אני אעקוב בעניין רב אחרי ברצלונה שמשחקת כדורגל נפלא ויפה לעין ואחר ריאל מדריד עם הגלקטיקוס, לא רק בגלל הכדורגל אלא גם בגלל השונות בתפיסה הניהולית שלהם.

מעניין מי יצליח, ומהי השיטה הטובה יותר, לאורך זמן כמובן. (למרות שכדורגל משחקים משבת לשבת)