העיתונים עסוקים בסיכום שנת 2008 ומה צפוי לנו בשנת 2009. המיקוד בעיתונות הוא בעיקר כלכלי. איזה טייקון ממונף יותר, מי יצליח לשלם את האג”ח בזמן ומי לא.
הפן בו אני רוצה להתמקד הוא היבט הניהול והמנהיגות. ומה שקורה הוא לא פחות ממדהים. מדובר בלא פחות מסרט אימה.
- 50 מילארד דולר התנדפו כאילו היו ספריי המרוסס אל חלל החדר. הם ניתנו לאדם בשם מאדוף שהבטיח ללקוחות תשואות של שתי ספרות (ולא זה לא 00, למרות שזה מה שקרה בפועל). ומי נפל בפח? לא גברת כהן מחדרה או ינקל’ה מעפולה, אלא קרנות גידור, בנקים, גופים עסקיים וכלכליים גדולים שיש להם יחידות מחקר, גופים שאמורים להיות מנוהלים לעילא ולעילא. בפועל, שום תהליך ניהול הכולל בקרה, הערכה וניהול סיכונים לא הופעל.
- מוסדות פיננסיים מובילים בעולם פשוט קורסים ונעלמים. ליהמן ברדרס הוא הדוגמא לבנק כזה. לא ברור איך ענף שאמור להיות שמרני וזהיר פועל בכזו חוסר אחריות, המביא את המערכות עד כדי חדלות פרעון, פשיטות רגל ופשיטת יד לעבר הממשלות כדי שיצילו אותן
- בשנות ה – 90 היו שני להיטים בסדנאות ניהול. האחד הסרט של פיטרס ווטרמן שהיה תמצית הספר שלהם כיצד להצטיין בניהול. והשני ספרו של לי אייקוקה שסיפר כיצד הציל חברת קרייזלר מפשיטת רגל. חלפו להם שני עשורים וכאילו שתעשיית הרכב לא הייתה בסרט האימה של שנות ה – 80. אותן מכוניות זוללות דלק, שמתקשות להתמודד מול המתחרות היפניות שולא נמכרות. מה שהכניס את התעשייה הזו לסחרור על סף פשיטת רגל.
התרחשויות אלה ונוספות מעלות לטעמי שאלה אחת פשוטה, היכן הניהול ומנהיגות בחברות אלה?. היכן הניהול של תעשיית הרכב? הם לא יודעים לקרוא את המפה? הם לא יודעים להסתכל על נתונים? הם לא מבינים שיווק?, היכן הניהול והמנהיגות בבנקים?, איך מתקבלות שם ההחלטות?. הרבה שאלות ותשובות אין. מה לא עבד? הגישות הניהוליות נכונות, הבעיה היא ביישום? או שמה הבעיה היא בתפיסות הניהול הבסיסיות אותם לומדים מנהלים במיטב בתי הספר בעולם.
במחקר שנעשה בעבר נשאלו מנהלים מדוע פעלו באופן שלאחר מכן התברר כבעייתי עסקית ו/או חוקית. נמצאו לכך 4 סיבות מרכזיות:
- האמונה כי הפעילות היא “באמת” בתוך המסגרת החוקית והאתית. זוהי הנורמה הארגונית
- האמונה כי הפעילות היא לטובת הארגון
- האמונה שהפעילות”בטוחה” ואם לא הייתה כזו הם כבר ייענשו
- האמונה שההחלטות הם לטובת הארגון ובמידה ותהייה בעיה הארגון ייחפה על הפעילות
כמו שהעולם הכלכלי מנסה לארגן את עצמו כדי להתמודד עם הסערה שאנו נמצאים בתוכה, כך גם עולם הניהול צריך לעשות חשיבה מחדש על איך מנהלים, מהי אחריות בניהול, למי מחוייבים המנהלים, מהם הסיכונים שהם מוכנים לקחת, באיזה מחיר והעיקר מי ישלם אותו. יתכן והפתרון אמור להמצא ביצירת נורמות ניהוליות ועיסקאיות הלקוחות בחשבון לא רק תגמול מנהלים על ביצועים לטווח קצר אלא להתחשב גם בביצועים ארוכי טווח של הארגונים אותם הם מנהלים ואולי גם לחייב מנהלים שסרחו להכניס את היד לכיסם ולהחזיר כסף מכספם הפרטי.
בכל מקרה נראה לי שעולם הניהול צריך לעשות חושבים איך לומדים מהצונאמי שעובר עלינו עכשיו כדי שלא נכתוב פוסט עם תכנים דומים בעוד כמה שנים.