בפוסט של HBR שהתקציר שלו מתפרסם כאן, מנסים שני חוקרים, זנגר ופולקמן למפות סיבות וגורמים שמכשילים מנהלים. בין השאר ניתן למנות את הסיבות הבאות: חוסר אנרגיה והתלהבות, הצבת יעדים בינוניים כדי להשיגם ביתר קלות, אינם פועלים בשיתוף פעולה, מתנגדים לתפיסות חדשות, לא לומדים משגיאות, כישורים בין אישיים דלים ולא מפתחים אחרים.

כאשר בוחנים את הרשימה ניתן לראות כי כל הסיבות לכשלונות נמצאים בתחום מדעי ההתנהגות. יתכן והמחקר מוטה, קראתי רק את התקציר, יתכן וזה מה שהחוקרים חיפשו ומצאו. עדיין לא מפתיע שמרבית הסיבות לכשלון נמצאות בטריטוריה של מדעי ההתנהגות. ממה שפורסם לא מופיעה ולו סיבה אחת של חוסר הבנה בתחום המקצועי של המנהל אלא בתרגום תפקיד המנהל לתחומים “הרכים” בניהול: פיתוח עובדים, שיתופי פעולה, הלימה בין מה שמנהל אומר לדרך בה הוא מתנהג (ערך הדוגמא האישית).

אחת הדרכים לשנות את המצב, כדי שמנהלים ישתנו הוא הצורך של דירקטוריונים להעריך פרמטרים נוספים מעבר לשורה התחתונה במאזן ועמידה ביעדים רבעוניים. צריך להסתכל גם על הדרך ולא רק על השורה התחתונה.