בהמשך לפוסט שהתייחס למאמר המצוין של פרופסור אביה ספיבק בכלכליסט, התחלתי לחשוב על הסיבות והגורמים שבגללם אנו לא עם שמצוינות ואיכות הם ערך מרכזי בחייו. מה שאכתוב בפוסט זה אינו מחקר אקדמי אלא דעתי האישית.

1. חייהם של הורי היו שווים פחות מחייו של ג’וק, לפני 67 שנים, במחנות העבודה וההסגר הגרמנים.
עם שבמשך 2000 שנה עסוק בעיקר בהישרדות, ללא מוסדות שלטון ומדינה שהוא צריך לנהל, מפתח  ב – DNA שלו יכולות אלתור ומציאת פתרונות יצירתיים למצבים מורכבים. עם המטען הזה מקימים מדינה. ללא היסטוריה שלטונית תרבות וערכים של איכות ומצוינות, אבל עם נרטיב של השרדות ואילתורים, מקימים מדינה הנלחמת על חייה עד עצם היום הזה. המטען הגנטי שלנו הוא אילתורים לא מצוינות ואיכות.

2. מקימי המדינה, בעיקר אנשי הפלמ”ח וההגנה הפכו את האילתור לכלי רב עוצמה וחוזק נגד צבאות ערב. אחד האלמנטים הבונים תרבות ארגונית (גם של מדינה) הוא הטמעת פתרונות שהוכחו כמוצלחים ועובדים. פתרונות אלה הופכים לדרך חיים בארגון (או במדינה). האלתור עבד ב – 48, הצלחנו לגרש את הבריטים, נצחנו ב – 48 למרות שהיחס המספרי לא היה לטובתנו, קלטנו 1.5 מליון עולים ללא משאבים כמעט. הנה הסיבה למה כדאי להמשיך ולאלתר. הבעיה היא שאלתורים שעובדים במערכות קטנות, לא ממש מצליחים כאשר צריך לנהל מערכות גדולות ומסודרות.

3. השכונה שלנו, לא משהו (היה נכון עד לפני מספר שנים). בשכונה שבא אנו חיים, עם המדינות הסובבות אותנו, נוצרה מציאות שבה לישראל יתרון טכנולוגי עצום, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים. היינו טובים גם כי הסביבה הייתה לא משהו בלשון המעטה. במצב כזה פערי האיכות בינינו ובינם בולטים וניכרים. כאשר הסביבה לא משהו, לאורך זמן, גם אנחנו הורדנו הילוך, מבלי שנרגיש אפילו. די אם נשמור על פער מסוים שהם לא יוכלו לסגור ואנחנו מנצחים. למרות הדיבורים אנחנו לא ממש חייבים להיות איכותיים מאוד או מצוינים. הבעיה היא שהשכונה התחילה, בעיקר בשנים האחרונות, לסגור פערים במהירות, הן בתחום החינוך, הן בטכנולוגיה והן בשדה הקרב היבשתי. ראו את מלחמת ששת הימים מול מלחמת לבנון השניה.

3. עולם ההיטק, בעיקר בתחום התוכנה, לימד אותנו שהלקוחות מוכנים לקבל מוצר בינוני שישופר בהמשך. עיין ערך מיקרוסופט. הצורך לצאת לשוק מהר ועכשיו (TTM) כי מי יודע אם המתחרה שלנו לא ישיג אותנו מחר בבוקר, יצרה תרבות של מהירות על חשבון איכות. כיוון שהייטק נוגע בכל רובד של חיינו התחלנו להטמיע גישה זו, אולי מבלי שנרגיש, גם במקומות אחרים.

4. מצוינות ואיכות עולים הרבה כסף. לא כולם מוכנים לשלם את המחיר. אנשים מוכנים להתפשר על איכות ומצוינות, בעיקר עם שהנרטיב שלו אינו איכות ומצוינות, אלא השרדות, אילתור וקיצורי דרך. אז מה המוטיבציה להיות מצוין ואיכותי?, הם אינם הופכים לדרך חיים וכורח אמיתי. אין באמת מוטיבציה להיות מצוין ואיכותי.

אז מה המסקנה?
לדעתי השרות הגדול שהמאמר של פרופסור ספיבק עושה הוא בעצם העלאת הנושא על סדר היום הציבורי, הפניית הזרקור לנושא, התייחסות אליו ונקיטת עמדה שמתחילה אצל כל אחד באופן אישי ולאט לאט תתפוס תאוצה ותהפוך להיות נחלת הכלל. כדי להגיע למצוינות יש צורך במסע ארוך אני מקווה שבסוף נגיע.