הימים אינם ימים כסדרם. טילים משוגרים לעבר ישראל. לשמחתנו אין נפגעים. רק שיימשך כך.
מבצע צוק איתן, מציב בפני המנהלים את הצורך להתמודד עם אתגרים חדשים. מעבר להאטה וירידה בפעילות העסקית, ביטולים שיכולים להתרחש ועוד, המנהלים נדרשים להתמודד עם חרדות וקשיים של העובדים שחווים ימים ולילות לא פשוטים של אזעקות, צבע אדום ובחלק מהמקומות נפילות טילים.
לצערנו, אין זו הפעם הראשונה שאנו נאלצים להתמודד עם מצב מיוחד כזה. זכורים ולא לטובה ימי מלחמת המפרץ הראשונה ופיגועי ההתאבדות בעשור הקודם. 

3 דברים בסיסיים שמנהלים צריכים לעשות.

הראשון, נוכחות. להיות במקום העבודה. להסתובב בין העובדים, לשאול, מה קורה עם הילדים, היכן הם נמצאים מי שומר עליהם, איך קוראים להם, באיזה גילאים הם, האם יש הורים מבוגרים, האם יש משהו שהנהלת הארגון יכולה לעשות כדי לסייע, להתעניין, לגלות אכפתיות, לשים לב האם יש עובדים לחוצים יותר מאחרים וכד’. עצם הנוכחות הניהולית תשדר לעובדים שלהנהלה אכפת.

השני, תקשורת. לעדכן את העובדים לגבי מצב הארגון. אם יש עובד הנדרש לנסיעות לאזור הדרום, מוצע שהמנכ”ל יצור עמו קשר ישאל לשלומו, יבקש מהעובד לעדכן שהגיע ומתי הוא מתכוון לחזור. להודות לעובד על המסירות והמוכנות לעבוד גם במצב שאינו שגרה. שיחה כזו משדרת לעובדים שיש מי ששם לב. לא הייתי פוסל הצטרפות של המנהל לנסיעה של עובד. דוגמא אישית תמיד עובדת ומעבירה מסר חזק יותר מכל מלל שהוא. לעדכן את העובדים בהנחיות כיצד לנהוג כפועל יוצא של המצב (לדוגמא: ביטולי עסקאות של לקוחות מאזור הדרום וכד’) העובדים מרגישים שיש יד מכוונת. יש בעל בית. מישהו ער וחושב על הנושאים האלה קודם לכן.

דוגמא אישית , במצב שנוצר היום, גם המנהל חווה את הלחץ שהעובדים חווים. לפעמים הוא גר באותה עיר, גם משפחתו חשופה למה שחשופים משפחות העובדים. יחד עם זאת מנהל צריך להיות ער שהוא מהווה עבור עובדיו, מודל, מסתכלים עליו ובוחנים אותו. אם הוא מבקש מהעובדים להיכנס לממ”ד בעת אזעקה, הוא צריך להיכנס אתם. אם הוא מצפה שהם יופיעו לעבודה כרגיל (למרות הלחץ והילדים הקטנים בבית וכו’) גם הוא צריך להופיע לעבודה כרגיל. ערך הדוגמא האישית הוא מרכזי בהקרנה לעובדים שגם במצב חירום יש ניהול ומנהיגות.

שלוש התנהגויות פשוטות שעוזרות לעובדים לעבור שעות קשות במקום העבודה.
בתקווה לימים שקטים יותר.