בשנות ה – 70 חברת פורד יצרה מכונית בשם פורד פינטו. למכונית הייתה בעיה קטנה. היא הייתה מכונית מדליקה. בעת תאונה, היא הייתה נדלקת ונשרפת. משהו שקשור למיקום טנק הדלק במכונית.
חברת פורד שידעה על התקלה החליטה לא להודיע לציבור. בחשבון קר שעשתה הסתבר שיהיה יותר זול לפצות את הנפגעים מאשר לעשות ריקול. מטבע הדברים סופם של מהלכים כאלה להתגלות וחברת פורד שילמה ביוקר על התנהלותה. על פורד, חברות אחרות ואחריות חברתית אפשר לקרוא כאן.
מסתבר שחברות המזון, החליטו לאמץ את גישת הנהלת פורד. כתבה מהיום בדה מרקר מציגה תמונת מצב עגומה בנושא שקיפות שנוהגות חברות המזון ביחס לצרכנים.
מטבע הדברים יש קונפליקט בין הצורך להודיע לציבור על תקלות וריקול ובין החשש שהמוניטין ייפגע ולמפעל ייגרם נזק חמור. החברות בוחרות, לא פעם להסתיר מידע מהציבור ולסגור עניינים בשקט עם המתלונן. במילים אחרות. שובו של הפינטו.
להלן כמה הצעות שיכולות לסייע.
הציבור צריך לקבל את העובדה שמי שלא עושה לא טועה. או בלשון עממית יותר. SHIT HAPPENS. אין מה לעשות. ככה זה בחיים. למי שזה עדיין לא קרה לו זה יקרה לו. אף אחד לא מחוסן.
לערוך בדיקות ולוודא שמצמצמים למינימום את היתכנות התקלות.
ארגונים צריכים להכין את עצמם ליום פקודה ולתרגל (בימי שגרה) איך מתמודדים עם משבר מהסוג זה.
באופן פרדוקסלי, שקיפות מגבירה את אמון הציבור בחברה במוצריה. דיווח על ריקול תוך הצגת הסיבות לתקלות יסייע לחברה, לבסס מוניטין של חברה עם מודעות ואחריות חברתית.
בעולם בו אנחנו חיים, שקיפות אינה מותרות. היא חלק חיוני וקריטי מהדרך שבה חברות נדרשות להתנהל, לתקשר עם הלקוחות ולבסס מוניטין.