חלק מהארגונים המצליחים ניצבים בפני שאלה לא פשוטה.
האם הצוות שהביא את ההצלחה, יכול להמשיך ולהוביל את המערכת הארגונית לצמיחה עתידית.

הצוות הקיים הוא זה שסייע לארגון להצליח, הוא רוצה להמשיך ולהוביל, הוא חושב שהוא יכול. וזה טבעי. יש גם לא מעט יתרונות בהמשכיות. 
אנחנו לא רובוטים. בין בני אדם שעובדים יחד נוצרים קשרים בין אישיים וחברויות שמקשים על קבלת ההחלטה. בעידן ה – ENGAGEMENT יש ציפייה שהעובדים יהיו מסורים למערכת, ישקיעו בה את מיטב מרצם מתוך אכפתיות והמערכת מתגמלת אותם בהתאם. אחד התגמולים הוא שהם ייהנו מפרות הצמיחה העתידית.

אבל…
ההנהלה מזהה שאם רוצים לקפוץ מדרגה צריך להביא מנהלים אחרים, בעלי ניסיון, ידע ויכולות שיגדילו את סיכויי ההצלחה בשלב הבא.

הנהלה צריכה לשקלל את כל המרכיבים האלה, יחד עם זאת היא צריכה לשאול את עצמה בכנות, מה המטרות העתידיות שלה. לאן היא רוצה להגיע. איך היא רוצה לראות את הארגון בעוד 5 שנים. ולאחר שהיא מקבלת את ההחלטות בסוגיות אלה היא צריכה לשאול את עצמה את השאלה הקשה הבאה, האם הצוות הקיים יכול ומסוגל להביא אותה למטרות שהציבה לעצמה. זו שאלה קשה כי היא מחייבת ניתוק ההיגיון מהרגש. אם התשובה היא חיובית, אין בכלל דילמה. אם התשובה שלישית…אז..התשובה מחייבת החלטה קרה ועניינית עם השלכות רגשיות לא קלות. כי המסר שעולה מהתשובה הוא הייתם טובים עד לשלב הזה, אבל אתם לא מספיק טובים להמשך. אתם לא תיהנו מהפרות העתידיים, למרות שהבאתם אותנו עד הלום.

את ההחלטה דרך אגב, רצוי וצריך לקבל לאור המטרות שההנהלה הציבה לעצמה תוך נטרול הפן הרגשי. 

 פוסט זה נכתב לאור השאלות שעולות בנוגע לעתיד המאמן וחלק משחקני מכבי ת”א בכדורגל, שאתמול זכתה בטרבל.