בסיומה של כל עונת כדורגל מתחילה עונת המלפפונים.
עונת המלפפונים היא העונה בה רוכשות השמועות ומתבצעות העברות של שחקנים מקבוצה לקבוצה. בלא מעט מקרים מדובר על הרבה מאוד כסף. אני רוצה להתייחס לאספקט אחר בנושא המעבר בין קבוצות. הסמל.

שחקנים המשחקים בקבוצה מסוימת נדרשים ע”י ההנהלה, המאמן, האוהדים לשחק לא רק עבור השכר והבונוסים אלא גם עבור הסמל. מצופה מהשחקנים לגלות מחויבות למשהו שהוא מעבר להם. הקבוצה, הסמל והאוהדים.
לא מעט שחקנים שמבקיעים שער רצים לאוהדים תוך טפיחה על הסמל המוטבע על החולצה. המסר, אני משחק עבור הסמל, עבור האוהדים.

ואז מגיע הקיץ ואתו עונת המלפפונים והשחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה. איפה המחויבות, איפה הסמל, איפה האוהדים.
שחקנים מסיימים יפה ומודים לכולם והופכים להיות חרב להשכיר בקבוצה אחרת. סמל אחר, אוהדים אחרים.
בלא מעט מקרים זה מהלך שההנהלה מובילה. זו שדרשה מהשחקן לשחק עבור הסמל והקבוצה.

במשאבי אנוש השם החם, שמחליף את הדרישה משחקן לשחק עבור הסמל, נקרא ENGAGEMENT. מחויבות וחיבור למקום העבודה. אתה שותף למשהו שהוא מעבר למשכורת שלך. זה לא רק הדיל של תן עבודה קבל משכורת, אלא מצופה ממך כעובד לתת מעבר.
ואז מגיעה עונת המלפפונים הארגונית.
מוצאים מישהו בשכר זול יותר, יש קצת בעיות תזרים, שינוי פה ושם בסביבה וה – ENGAGEMENT נעלם. תבין… זה המצב… אין לנו ברירה…

לטעמי, השאלה הנכונה היא לא אם העובדים מחויבים למקום העבודה, אלא אם מקום העבודה מחויב לעובדים. האם הוא מקיים את דרישות ה – ENGAGEMENT כלפי העובד כפי שהוא דורש ומצפה מהעובד לנהוג כלפי מקום העבודה?

אין בעיה אם מערכת יחסי העבודה מסתיימת בהסכמה ומתוך רצון הדדי. יחד עם זאת מן הראוי שארגונים, כמו קבוצות יישאלו את עצמם האם הדרישה שלהם משחקנים/עובדים שיישחקו/יעבדו לא רק עבור השכר אלא גם עבור הסמל, חלה גם עליהם.