במרבית המקרים העבודה הייעוצית, אליה אני מוזמן, מתחילה באבחון שמטרתו לזהות את הכשלים המרכזיים במערכת הארגונית ואז להציע פתרונות. אחד הכשלים שאני נתקל בהם שוב ושוב הוא ארגונים שמתנהלים ואינם מנוהלים.
ניתן לציין שני הבדלים מרכזיים בין ארגון מתנהל לארגון מנוהל.
הראשון, יד מכוונת. בארגון שמתנהל המצב הקיים סביר ואפילו טוב. יש פה ושם “רעשים” ארגוניים, אבל באיזו מערכת ארגונית אין. זה טבען של מערכות ארגוניות. יש תזרים מזומנים טוב, יש לקוחות, יש הזמנות. הארגון עובד ואפילו מרוויח ומצליח. ובכל זאת משהו חסר. המשהו הזה הוא הנוכחות הניהולית והמנהיגותית. היד המכוונת זו שפועלת לבנות מנגנוני סנכרון בין תת המערכות השונות של הארגון. שיודע לקבל החלטות וליישם אותן. קשה מאוד להסביר זאת בכתב אבל יש נוכחות ניהולית גם אם המנהל עצמו לא נמצא פיזית במקום. יש כתובת יש, בעל בית.
השני, צפייה אל פני העתיד. בארגון מנוהל המנהלים שואלים את עצמם שאלות כגון: עם כמה לקוחות אסטרטגיים חדשים התחלנו לעבוד בשנה האחרונה, איפה אנחנו ביחס לשוק, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשפר בביצועים שלנו. ארגון מנוהל מוודא כי יש לו גם תשובות לשאלות אלה וגם תכניות לעתיד שמתייחסות לסוגיות כגון: לאן הוא רוצה להגיע בעוד 3 שנים, למה דווקא לשם, איך מגיעים לשם, אילו משאבים צריך להקצות כדי להוציא לפועל את התכניות ועוד.
ארגון מתנהל אומר לעצמו, איזה יופי הרווחנו כמה מליונים בשנה האחרונה. בשנה הבאה יהיה יותר טוב.
ארגון מנוהל בונה, מוציא לפועל ומנהל את התוכניות כדי שבשנה הבאה יהיה יותר טוב.
הבדל קטן אבל מהותי.
אחת הבעיות של ארגונים מתנהלים שהם רואים עצמם כמנוהלים. וזה, לא פעם, רחוק מהמציאות.
לאורך זמן ארגונים מתנהלים משלמים את מחיר חוסר הניהול.
הפתרון: להפסיק להתבלבל ולהתחיל לנהל.
יוסי ,
ברצוני להוסיף עוד היבט משמעותי עבור ארגון מנוהל למנוף ההצלחות. ארגון מנוהל מכניס תהליכי עצירה, התבוננות והעלאת סימני שאלה: אחד הדברים שיכולים להכשיל את הארגון, היא התפיסה שמה שעבד עד עכשיו וגרם לנו להצליח ימשיך לעבוד בעתיד (פרדיגמת ההצלחה המתמשכת) בעוד שארגון שעוצר, מתבונן ושואל – מקשה שאלות המתייחסות למה יכול להצליח בעתיד? מה יכול להשתנות? מה נחוץ כדי לנטר את השינויים? וכדומה. היסטוריית החברות במאה השנים האחרונות מראות את ההבדל בין חברות שעצרו ועשו אחרת לבין חברות שהמשיכו בדרכם. להלן דוגמאות: בתחום השעונים: חברות שווצריות יצרו שעונים והיו המובילים בתחום, כשעלו בפניהם את הרעיון לשעון דיגיטלי הן דחו אותו ואילו החברות היפניות אימצו את השעון הדיגיטלי והפכו את פני השוק. התחום הנוסף טלפונים סלולריים: נוקיה הובילה בתחום בצורה יפה אלא שהגיעו הסמארטפונים היא לא היתה חלק מהמשחק ואחרים תפסו את מקומה.
מתחברת לאמירה של יוסי: הפסיקו לבלבל והתחילו לנהל: הכניסו מנגנוני עצירה, שתפו מנהלים ועובדים בתהליכי החשיבה ובעיקר בתהליכי שאילת השאלות. ושיהיה בהצלחה
דורית. מסכים עם כל מילה. הבעיה היא שהלקוחות חושבים שלעולם חוסן. ויהיה בסדר וכשנגיע לגשר נעבור אותו ובינתיים נכנס כסף וכו’ וכו’.
הפער בין איך שאנחנו כיועצים תופסים את המציאות ואיך ארגונים תופסים זאת. 🙂
יוסי,
אחד התפקידים שאני לקחתי לעצמי ומבצעת זה להעביר את המסר ואת החשיבות של העצירה וההתבוננות לגבי כל התחומים בארגון. לשמחתי חלק גדול מהמנהלים/מנכ”לים מסכימים ומוכנים לעצירה…..
בכל אופן כפי שאני רואה את הדברים שאתה כותב, ברור לי שגם אתה לקחת את התפקיד להאיר עוד דרכים ואני מאמינה שעוד ועוד מנהלים יעצרו ויתחילו לשאול: האם מה שהיה עד היום יהיה גם מחר?????
תמשיך לפתוח נושאי דיון הם מעניינים וחשובים
תודה דורית.
הי,
אני חש כי היום עולם הניהיול חייב להתאגן בקפסולות קטנות ולהטמע בהתנהלות נכונה. היום כשההמונים יודעים שהם צודקים חובה להטמיע את הקוד החדש בניהול. ממנהל ל ראש צוות וממנוהל או כפיף ל צוות.
זה אפשרי.
צ’או יִגָאֶל
יגאל. למה הכוונה קוד חדש בניהול?