לא מעט רואי חשבון, רופאים, אדריכלים, עו”ד, מתכנתים ואנשי מקצוע נוספים שקודמו לתפקידי ניהול מתמודדים עם השאלה, היכן המוקד בניהול או במקצוע?. מה הם יותר, מנהלים שגם עוסקים בפרופסיה או פרופסיונאלים שעל הדרך גם צריכים לעסוק בדבר הזה שקוראים לו ניהול.
לאחרונה, אני מלווה תהליך ניהולי בארגון פרופסיונאלי. אנשים מצוינים שהוכשרו להיות מקצוענים בתחומם. הם מעולם לא הוכשרו לנהל. עם השנים ככל שהתקדמו במעלה הסולם המקצועי הם קבלו אחריות על תחומים מקצועיים. עם האחריות הזו הגיעו גם עובדים. כעת, הפרופסיונאל נדרש לא רק לנהל את עצמו, את הלקוחות ואת התחום המקצועי, אלא גם את הדבר הזה שקוראים לו עובדים. ולעובדים יש בקשות, דרישות, הערות, התייחסויות, צריך לפתח אותם, להשקיע בהם. בקיצור, לא פעם, הניהול נתפס ככאב ראש אחד גדול. בחלק מהמקרים הפרופסיונאל מגלה יכולות ניהול והקשר עם העובדים מתנהל נכון. בלא מעט מקרים אחרים, הנטייה הטבעית היא לעסוק בתחום המקצועי כשהעובדים, ולא פעם גם העבודה, אינם מנוהלים נכון.
מניסיוני, בעבודה עם מנהלים פרופסיונאלים, מצאתי שאחת הסיבות להעדפה והבחירה לא לעסוק בנושאים ניהוליים ולהתמקד בנושאים המקצועיים היא הוודאות. כאשר עוסקים בתחום שאותו למדת, הוכשרת, התמחית ואתה או את מכירים על בוריים, כי בזה אתם עוסקים כמקצוענים, יש הרבה מאוד ידע, ניסיון ובעיקר וודאות. כאשר צריך לנהל עובדים, אין באמת משהו מוכח, כתוב, ידוע, שבטוח עובד. אם נעשה X התוצאה תהייה Y. לא משנה מה יגידו התיאוריות, המודלים או היועצים. בניהול אין וודאות. יש הרבה מאוד ניסוי וטעייה. לטעמי, כאשר מנהלים צריכים לבחור בין וודאות לאי וודאות, באופן טבעי הם בוחרים להתמקד במה שהם יודעים, במה שהוכשרו ולמדו לעשות. בוודאות. ולכן הם בוחרים, לא פעם בעיסוק הפרופסיונאלי, על פני הניהול. העניין הוא שכעת משאותם הפרופסיונאלים התקדמו יש להם גם עובדים לנהל. ולאי ניהול עובדים יש מחיר.
סיבה נוספת להעדפה של פרופסיה על פני ניהול היא הציפיות והדרישות של הנהלת הארגון. על מה היא מתגמלת את המנהלים, על מה היא שמה את הפוקוס. האם הוא מצפה להמשך ההתמקדות בפרופסיה או שהציפייה היא שיהיה גם מיקוד בניהול אפקטיבי של העובדים.
מה הפתרון?
בארגונים גדולים כגון בתי חולים פתרו את הבעיה באמצעות פתיחת שני מסלולי קידום. מסלול קידום, אחד למקצוענים הבוחרים להישאר אנשי מקצוע ואינם מעוניינים בניהול. ומסלול הקידום השני למקצוענים הבוחרים בתפקידים המחייבים ניהול עובדים.
בארגונים קטנים לא ניתן לקיים את שני המסלולים. מי שמתמנה לתפקיד ניהולי נדרש להבין שעם התפקיד מגיעה גם הנדוניה של ניהול עובדים. בארגונים אלה ההנהלה צריכה לגבש תפיסה ברורה למה היא מצפה מהמנהלים, לא רק בתחום המקצועי אלא גם בתחום הניהולי. לקיים הכשרות קצרות המקנות למנהלים יסודות ותפיסות מרכזיות בניהול עובדים. למה לרוב זה לא קורה?. הסיבה פשוטה, גם הנהלת הארגון הוכשרה פרופסיונאלית, סביר להניח שאין לה את ההכשרה הניהולית המתאימה כדי להחליט למה היא מצפה מהמנהלים שלה. ברגע שהנהלה תגדיר מה היא מצפה מהמנהלים שלה יהיה למנהלים קל יותר לנהל את התחום עליו הם מופקדים.