ד”ר שמואל חרל”פ, יו”ר כלמוביל, פרסם בדה מרקר מאמר בנושא: ניתן ללמוד לנהל אבל אי אפשר ללמוד ניהול.
השאלות שעולות במאמר, זכורות לי מקדמת דנא.
האם ניתן ללמוד ניהול – לטענתו לא.
האם ניהול הוא מקצוע – לטענתו לא.
האם מנהיגות היא מאפיין מולד – לטענתו כן.
מעבר לשאלות אלה שיש להן השלכה ישירה על לא מעט תכני ההכשרה של מנהלים, המאמר בוחן את סוגיית המנהלים ההיברידיים, מנהלים שעוברים מניהול תחום אחד לניהול תחום אחר, ללא היכרות מעמיקה עם סוגיות המפתח בתחום אותו הם עומדים לנהל. הדוגמא שניתנת היא המעבר של ארז ויגודמן שניהל את אדמה (לשעבר מכתשים אגן) לניהול חברת טבע.
במקרה של ויגודמן וטבע, המעבר לא הצליח, לעומת זאת מעבר של מי שניהל את בואינג לניהול פורד, הצליח.
בעבר, חשבתי שניהול הוא ניהול ואם אתה מכיר את סוגיות המפתח בתחום הניהולי היכולת לעבור מענף לענף לא אמורה להיות בעיה. כיום, אני לא ממש בטוח בתפיסה הזו. נראה לי, שלמנהלים שצמחו מהתחום יש יתרון מסוים על פני מנהלים שבאים מהחוץ. מאידך יש יתרון למנהל שמגיע מן החוץ ללא היכרות מעמיקה עם התחום. הוא יכול להביא זווית חדשה, מרעננת, הסתכלות אחרת.
האם יש תשובות לשאלות, אני לא באמת יודע.
התשובה הטובה ביותר שלטעמי ניתן לתת היא, כשבוחרים מנהלים לתפקידי ניהול בכירים, יש צורך לעשות ניהול סיכונים ולהבין את המשמעויות וההשלכות של כל בחירה ולדאוג לצוות משלים כדי לאפשר לחפות על חסרונות של המנהל הנבחר.
