היום פורסמו בדה מרקר שתי כתבות. 
שני ארגונים, שתי יבשות, לכאורה אין קשר ביניהם. בפועל יש.
ירחון ניו ריפאבליק ונייר חדרה.

כתבה אחת עוסקת במרד בירחון ניו ריפבאליק . הבעלים שלה מנסה לצמצם את הירחון הכתוב ולהעביר כמה שיותר קוראים למדיה הדיגיטלית. הכתבה השנייה עוסקת בנייר חדרה, העורכים לא כל כך מרוצים מהשינוי ומנעו את הוצאת הירחון לאור. הכתבה על נייר חדרה עוסקת בצורך של נייר חדרה להמציא את עצמה מחדש.
איך קשור הירחון ניו ריפאבליק לנייר חדרה?, מאוד פשוט. השימוש בנייר פוחת, יותר ויותר תכנים עוברים לדיגיטל. לנייר חדרה יש פחות עבודה.
בניו ריפאבליק, מנהלים את המלחמה של אתמול. הרצון להמשיך להוציא את הירחון בפרינט. בנייר חדרה צריכים למצוא את המיקוד של מחר. 
הלקח הוא אחד ומאוד פשוט. ארגונים צריכים להשתנות, כי המציאות משתנה.
יש לא מעט סיבות מדוע קשה לאנשים ולארגונים להשתנות. העניין הוא שאין לנו כל כך הרבה ברירות.
הסוף ידוע.
אם ארגונים, מנהלים, עובדים ובעצם כולנו לא נשכיל להבין שאנחנו צריכים להשתנות ונמשיך במלחמת מאסף, כדי לשמר על האתמול. נפסיד.