זמן קריאה 2 דקות

אתמול בלילה המגעיל והדוחה ניצחו את היופי והאסתטיקה. אני מדבר כמובן על משחק הכדורגל בין אינטר לברצלונה.ברצלונה הייתה חייבת לנצח 2:0 כדי לעלות לגמר. היא ניצחה רק 1:0.

משחק (אם אפשר לקרוא לזה כך) דוחה, מגעיל, אנטי כדורגל שהציגה אינטר ניצח את חבורת הקסם של ברצלונה. נכון, הפרס חשוב מאוד. אחד מהשניים היוקרתיים בעולם הכדורגל. וניצחון הוא חשוב מאוד. השאלה היא האם ניצחון הוא הכול?. לדעת מוריניו, המאמן של אינטר התשובה היא כן. כך הוא גם שיחק אתמול. מגעיל ודוחה. כי היה לו ברור שאם היה משחק כדורגל כפי שאמור להיות המשחק הוא היה חוזר מקאמפ נואו מובס. ככה זה כשמשחקים כדורגל נגד הקבוצה הטובה בעולם כיום.

מה שקרה אתמול הוא, לטעמי, מקרה פרטי של שאלה רחבה יותר בעולם הניהול. האם המטרה מקדשת את האמצעים. האם בכל מחיר צריך להשיג את המטרה. האם לדרך יש חשיבות ומשמעות או שלא ממש משנה. מה שחשוב הוא ההישג.

נראה לי שתרבות הניהול מעבירה מסר מאוד ברור. הדרך חשובה אבל יותר חשוב הניצחון. ואם הדרך לא מתאימה אז כן, בכל מחיר. לכן גולדמן זקס יכולים למכור ללקוחות שלהם מוצר א’ ולהמר נגדו בו בזמן. כך מרוויחים כסף פעמים. חוקי כנראה שכן, מוסרי? הצחקתם אותי, או יותר נכון לשאול לפי איזה מוסר.

מנכ”לים יכולים לדבר על העובדים כעל “המשאב החשוב ביותר שלנו”, אבל כאשר יש משבר הפתרון הראשון הוא פיטורי “המשאב החשוב ביותר”, או צמצום השכר, כשאת חלקו שוכחים להחזיר כאשר החברה חוזרת להרוויח.

אני חונכתי באלף הקודם, אולי אני רומנטי או תמים מידי. אני חושב שלדרך יש משמעות. למה שאתה מייצג. לעצם זה שאתה שייך למשהו גדול ועצום כמו כדורגל שאמור לגרום הנאה למיליונים יש חשיבות בעיני. גם בניהול, מעצם העובדה שאתה כמנכ”ל שייך לארגון שיש לו מסורת ודרך יש משמעות לאופן בו אתה כמנכ”ל מקבל החלטות. לא רק לשורה התחתונה יש חשיבות, אלא גם לאופן בו הגעת אליה.

אינטר ניצחה, אבל כל מי שהיה עד לאירוע יזכור גם את הדרך שהייתה מבישה וזה בלשון המעטה.

למי שזה עדיין לא ברור, בגמר אני אוהד את באיירן מינכן.