זמן קריאה 3 דקות

צביקה רול ואני מכירים כבר למעלה מעשור. על הרבה מאוד דברים אנחנו מסכימים, ועל אחרים אנחנו נהנים דווקא לא להסכים. זה מה ששומר על העניין במערכת היחסים הזו. בדבר אחר אנחנו ממש חלוקים, לא מסיבות רציונאליות אלא מסיבות דתיות. כדורגל. צביקה  שייך למחנה האדום ואני לצהוב. גם עם זה למדנו להסתדר. במהלך השנים יצרנו יחד כמה דברים. מצגות, סדנאות, ועבודות ייעוץ משותפות. מעולם לא כתבנו פוסט משותף. עכשיו זה בא. מה שהתחיל בשיחה שגרתית באמצע המונדיאל התפתח לכמה תובנות משותפות על הריאליטי הגדול בעולם שמתקיים אחת לארבע שנים. הנה הן לפניכם:

כוכבים יש בשמיים

לא מעט נבחרות הגיעו עם כוכבים נוצצים, רונאלדו, קאקה, רוני, מסי. כולם ראו את המונדיאל בטלוויזיה, אחרי שעפו בשלב כזה או אחר. כדורגל הוא משחק קבוצתי, לקבוצה יש משמעות מעבר לבודד. אין זה אומר שאין מקום להברקות חד פעמיות של כוכבים אבל כאשר עוסקים בריצה למרחקים ארוכים, התלכיד הקבוצתי הוא שקובע.

הלקח הארגוני – אפשר לגייס כוכבים, טאלנטים ואנשים מבריקים. הם באמת יכולים לעשות שינוי, אולי את ה – שינוי אבל אם הארגון כולו לא בנוי על שיתוף פעולה, “משחק קבוצתי” ויכולות מאוזנות גם הכוכבים הגדולים לא יושיעו. בניהול, הרבה פעמים במקום להשקיע בחיפוש אחר “הכוכב המושיע” כדאי להשקיע בבניית “הצוות המנצח”. הנס הזה לא קורה לבד, צריך לעבוד בשבילו.

סבלנות ויכולת להיכשל

ספרד הפסידה במשחק הראשון שלה נגד שוויץ. אתמול היא לקחה את הגביע. לשחקנים שלא רגילים לשחק יחד לוקח זמן להכיר האחד את השני, ללמוד לתפקד יחד, להתרגל האחד לשני. לא ניתן לצפות שנבחרת תצליח מיד ובהתחלה. תפקיד המאמן לוודא ולדאוג שהקבוצה לא תתפרק אחרי הפסד כזה. יכולת השיקום וההתאוששות היא קריטית בלוח משחקים צפוף ואינטנסיבי. היכולת להרים את הראש ולהמשיך קריטית במסע הזה.

לקח ארגוני – אחת הסכנות הניהוליות הגדולות ביותר היא חוסר היכולת להתמודד עם כישלונות. אין מנהל שלא טועה, אין עובד שלא נכשל ואין ארגון שלא צבר כישלונות גדולים יותר או גדולים פחות. יש לנו יחד 40 שנות נסיון. עדין לא נתקלנו בארגון שכל הפורטפוליו שלו מורכב רק מהצלחות.

ליצני האימון והניהול

מראדונה היה שחקן גדול. מאז הספיק לעבור דרך סמים, השמנה קיצונית, הרזיה, חבר של הוגו צ’אבס ועוד ועוד. הוא עשה הכל חוץ מלעסוק באימון. מינויו כמאמן נבחרת ארגנטינה היה יותר גימיק מאשר הברקה ניהולית. נבחרת ארגנטינה הועפה מהמונדיאל ע”י מאמן שכמעט ולא יודעים מיהו. ההוא עם הסוודר הכחול. יואכים לב. ההבדל בין נבחרת ארגנטינה עם השחקן הטוב בעולם ובין נבחרת גרמניה נמצא בעמדת המאמן. האחד מאמן השני ליצן. וכשאתה ממנה ליצן למאמן אל תתפלא שמה שאתה מקבל זה קרקס ולא קבוצת כדורגל.

הלקח הארגוני – כשממנים מנהל כדאי ורצוי לבחור מישהו שיודע מה הוא עושה, שמשקיע בלימוד, שהתחיל מלמטה ועבר את המסלול שמכשיר אותו לעמוד בעמדה בכירה. גם כוכבים וטאלנטים לא יצילו מנהל כושל ולא מוצלח.

השיטה

השיטה מנצחת. כאשר בוחנים נבחרות שעפו ניתן לראות שברזיל עפה כי הפסיקה לשחק כדורגל יפה ועברה לשחק כדורגל הגנתי, גרמניה שהדהימה עד חצי הגמר שינתה את  שיטת המשחק שלה הסתגרה בהגנה וחטפה, ארגנטינה? לא ברור מה הייתה השיטה. קבוצות ששיחקו יפה, התקפי, העיזו ויצרו הזדמנויות ניצחו. יוהאן קרוייף השחקן האגדי והאיש שהכדורגל היפה המשוחק כיום הוא במידה רבה מאוד תוצאה של סגנון משחקו אמר שגביע יש רק אחד ולא כולם יכולים לזכות בו אבל נבחרות שמשחקות יפה שותפות לחוויית כדורגל והנאה למיליארדי צופים וזו בעצם הזכייה האמיתית. נבחרת גרמניה לדוגמא.

לקחים ארגוניים: כן, לא רק התוצאה קובעת. גם הדרך חשובה. יש דבר כזה שנקרא אסתטיקה גם בכדורגל וגם בניהול. האסתטיקה לא נוצרת רק מכשרון אלא מהיכולת לייצר תבנית בה הכשרון הזה בא לידי ביטוי. הבעיה היא בקושי להתמיד, כי שיטה, כל שיטה, עובדת רק אם דבקים בה לאורך זמן. גם תחת לחץ.

גיבור מקומי

וגם לנו יש מנצח במונדיאל הזה. קוראים לו הערוץ הראשון. אותו ערוץ שרק לפני מספר שבועות עוד תהו על המשך דרכו הפך את הסיסמה “יש תמורה לאגרה” לרלוונטית שוב, אחרי מי יודע כמה שנים. הערץ הזה קיבל הזדמנות אחרונה, בתוספת הזמן כשאף אחד לא ספר אותו. עכשיו כשהכול נגמר, דווקא עבור הערוץ הזקן הזה המשחק יכול להתחיל מחדש.

לקחים ארגוניים: כדורגל משחקים 90 דקות, וזה לא נגמר עד שזה נגמר.