עוד לא התבררו נסיבות קריסת החניון ברמת החייל. אבל אני מאוד הופתע אם לא יהיה לזה קשר לעניין האיכות/מחיר.
כיועץ יצא לי לעבוד בלא מעט חברות שזכו במכרזים של הסקטור הציבורי. במהלך המכרזים רוממות האיכות הייתה בגרונם, במבחן התוצאה, מה שקבע, המחיר.
הסקטור הציבורי, ולא רק הוא, רוצה לקנות מכונית חדשה דגם אחרון ולשלם מחיר של משומשת יד שנייה מליסינג.
סיפור מהחיים. במשך למעלה משנה עשיתי פרויקט במשרד ממשלתי גדול. תוצאות מדהימות, שבחים עד אין קץ. האמירה שנאמרה למנכ”ל החברה שעבדתי בה: “היו כאן הרבה יועצים, פרויקט כזה ואיכות ייעוצית כזו ומחויבות כזו, לא ראינו מזמן”. הייתי גאה. ובצדק. כעבור מספר חודשים, מחלקת ההדרכה יצאה במכרז חדש. הזוכים, אלה שהציעו מספר שקלים פחות מהצעה של החברה שבה עבדתי. המסר לשוק, עזבו אתכם מאיכות. מחיר. זה הפרמטר.
ידיעה מרעישה: איכות עולה כסף. ולא מעט.
איכות מאפשרת העסקת מקצוענים, היא מאפשרת להביא פתרונות עדכניים וחדשים, היא משדרת סטנדרט גבוה, הסיכוי לטעות קטן יותר, לרוב יש תוצאות טובו עד מצוינות ועוד.
על כל זה צריך לשלם והרבה.
למה אין מספיק דגש על האיכות בארץ.
יש לכך לא מעט סיבות. אחת מהן נעוצה, לטעמי, בהיסטוריה של העם זה. הוא שרד 2000 שנה בגלות, בגלל קומבינות ותיחמונים לא בגלל איכות, מה שהפך לנורמה, לסטנדרט. כך שרדנו. כך אנחנו רגילים. האם יש מקום לאופטימיות? אני בספק גדול.
הזוכים הם זיל וזול. המפסידים, כולנו.
