כיועצים אנחנו מרבים לדבר על walk the talk או put your money where your mouth is. תרגום לעברית מדוברת: תקיים, תוציא לפועל, תפעל, בהתאם להצהרות ולאמונות שלך. גם אם זה אומר שצריך לשלם מחיר.
חבר טוב שלי, נעם מנלה, קורא לזה דמי רצינות.
השאלה היא האם תהיו מוכנים לשלם דמי רצינות על הערכים שלכם, אלה שהצהרתם עליהם, שתלויים על קירות הארגון והתחייבתם אליהם.
מה קורה כשיש התנגשות בין הרווח ובין הערכים, האם תהיו מוכן לוותר על רווח או הצלחה רק כי אינם תומכים בערכים שהצהרתם עליהם? או שתפעלו כמו גרוצ’ו מרקס שאמר: אלה העקרונות שלי ואם הם לא מוצאים חן בעינך יש לי אחרים.
הנה דוגמא למישהי שמוכנה לשלם דמי רצינות.
אנה מוזיצ’וק האוקראינית, רב-אמן בשחמט שזכתה פעמיים באליפות העולם, הודיעה כי לא תתחרה בריאד עקב סירובה ללבוש את שמלת העבאיה המסורתית, שמכסה את כל הגוף: “יש גבול”.
אני מניח שהיא התכוננה לאליפות הזו, רצתה להשתתף בה, לשחק, לנצח ואולי לזכות שוב, להיות אלופת עולם. אבל היא לא הייתה מוכנה להתפשר על הערכים שלה. כך נראה מי שמוכן לשלם דמי רצינות.
דוגמאות מעולם הניהול בישראל:
אחת הדוגמאות שהיוותה גם מהלך שיווקי מדהים ונלמד עד היום היא התקלה שהייתה לסלקום בתחילת דרכה ויכלה לרסק אותה. סלקום בנתה את האמינות שלה, את שמה הטוב בכך שלא התנערה מהתקלה, אלא לקחה אחריות, התארגנה במהירות ופעלה החליף את הסוללות שגרמו לבעיה. למרות העלויות הכבדות המהלך הזה השתלם לסלקום בענק. לא בטוח שסלקום המשיכה עם ההתנהלות הזו בהמשך.
אלון מאסק חשב שהמניה שלו נסחרת בשער גבוה מידי. הוא יצא בהודעה על כך. לא מכיר הרבה מנכ”לים שמוכנים לעשות מהלך כזה.
דוגמא נוספת, ולא בהכרח חיובית, חברות מזון שמידי פעם מתגלות אצלן תקלות בעלות השלכות בריאותיות על הציבור ובוחרות, למרות הערכים שהן מייצגות, להסתיר, לא להגיב ועוד. אין פלא שלא רק האמינות נפגעת אלא גם התוצאות העסקיות.
בעולם של vuca לערכים יש משמעות ותפקיד מרכזי, לצרכנים יש אופציות ויכולת להעניש ארגונים שמתגלה שם פער גדול בין ההצהרות והערכים ובין ההתנהגות בפועל. לכן ארגונים ומנהלים שיבחרו בדרך זו, כתפיסה אסטרטגית, גם אם אינה קלה ויצליחו לבסס אמון יוכלו לתרגם אותה להצלחות עסקיות. דמי רצינות עולים, אולי בטווח הקצר, אבל משתלמים לטווח הארוך.
