שלוש עובדות:
1. בפרויקטי פיתוח ושינוי ארגוני יש ציר תוכן ויש ציר תהליך. תוכן הוא מה קורה, תהליך מתייחס לאיך ולמה זה קורה, לרבדים הסמויים אלה, שאינם גלויים.
2. למרות שזה לא  clear cut התהליך בסופו של יום קובע את התקדמות בציר התוכן ואת הצלחת פרויקט הפיתוח והשינוי הארגוני.
3. אנשים רציונליים מנסה להימנע מכאב. בצדק. זה לא נעים. מורכב, קשה ובעיקר כואב. לפעמים הכאב הוא פיזי לפעמים כאב אחר.
הבעיה היא שתהליכי פיתוח ארגוני ותהליכי שינוי מחייבים לגעת בכאב. בקושי, במקומות המורכבים.
כדי לשנות או להשתנות יש צורך לעשות ויתורים בנושאים שקרובים ללבנו, לתחום העיסוק שלנו. לוותר על עובדים שליוו אותנו לאורך הדרך. זה קשה, מורכב וכואב.
אני לא מכיר תהליך שינוי משמעותי שמצליח בלי שמנהלים יקבלו את ההחלטות שלא נוח לקבל וליישם אותן, בנחישות.

כאן נעוצה הבעיה. ארגונים ומנהלים מנסים לא פעם לחולל את הבלתי אפשרי לשנות בלי לקבל את ההחלטות הקשות, המורכבות, הטעונות, הכואבות. לשנות תוך כדי ניסיון “להערים” על התהליך.

לתפיסתי לא ניתן. כיוון שהתהליך קובע את התקדמות התוכן, כל הנהלה הנמצאת בתהליך שינוי או בפרויקט פיתוח ארגוני שתנסה להימנע מהחלטות כואבות, קשות ומורכבות תתקשה מאוד ולא תצליח לקדם את הנושאים אותם היא רוצה לשנות. כעומק השינוי כך עומק הקושי שצריך להתמודד אתו.
בסופו של יום לא משנה כמה התקדמות נעשית בציר התוכן הוא צריך להתממשק עם ציר התהליך עם המוכנות להתמודד עם ההתנגדויות, עם קבלת ההחלטות הקשות.
זהו אחד המפתחות המרכזיים להצלחה של פרויקטי פיתוח ושינוי ארגוני.