כל מי שלקח פעם אנטיביוטיקה נגד דלקות יודע שהרופא אומר לו שצריך לסיים לקחת את כל הכדורים. לא להפסיק באמצע גם אם הכאב עובר.
הסיבה, יש סיכוי גדול, שאם מפסיקים לקחת את הכדורים באמצע הטיפול, קרוב לוודאי שהדלקת תחזור. עצה חכמה. בדוק. ניסיון אישי.
בתהליכי שינוי ארגוני הרעיון הוא אותו רעיון. להמשיך בתהליכי שינוי עד שמגיעים לתוצאות שהוגדרו מראש.
אז מה הבעיה?
כמו שיש כאלה שמפסיקים את הטיפול האנטיביוטי באמצע כי הכאב חלף, יש הנהלות שמתחילות לעשות לעצמן ויתורים בתהליך השינוי, ברגע שהכאב הראשוני עובר והלחץ פוחת.
ארגונים פונים לייעוץ כאשר הם חשים “כאב” ואי הלימה בין התפקוד הארגוני לצורכי הסביבה. כשמפסידים, כשיש רעשים ארגוניים. כיועצים אנו נדרשים לגבש עם הלקוח תוכנית עבודה עם פתרונות וסדרי עדיפויות. מכיוון שנדרש זמן לזהות ולתת מענה לנושאי העומק הגורמים לבעיות ולקשיים הארגוניים, אנו בונים מענים שמטרתם להקל על “הכאבים המידיים” של הארגון. וכאן הבעיה. ברגע שמקלים על הכאב המידי, המוטיבציה של הארגון להמשיך ולהתמודד עם הנושאים הכבדים שגרמו לבעיות יורדת פלאים. מתן מענה לסימפטומים והסרת היבלת מפחיתה את הכאב ולפעמים מעלימה אותו לגמרי. אבל זהו מצג שווא. היבלת היא סימפטום.
יש סימנים בדוקים לירידת המוטיבציה של ההנהלה. חוסר זמינות, קיצור או ביטול ישיבות, חוסר מוכנות להתמודד עם סוגיות מורכבות, רמת הקשב והעניין יורדים ועוד… לאט לאט מבלי להרגיש התהליך מתמוסס, לפני שהושגו מטרות השינוי.
יבלת היא סימפטום שהופכת לבעיה אם לא מטפלים בה. אבל הטיפול כולל לא רק הסרת היבלת אלא גם קניית נעלים נוחות ולא לוחצות. אם לא לוקחים את האנטיביוטיקה עד תומה, הדלקת תחזור. וכשהדלקת עוברת צריך לברר את הסיבות שגרמו לדלקת. ככה זה עובד.
לפעמים, כמו בדלקת בגרון, די באנטיביוטיקה כדי לטפל בבעיה. במקרים אחרים, הדלקת היא היא רק אינדיקציה לקיומה של בעיה חמורה יותר. זה שהכאב עבר לא אומר שפתרנו את הבעיה. טיפול בסימפטומים זה לא פתרון בעיות.
הנהלות שלא מובילות תהליכי שינוי עד להשגת המטרות תמצאנה את עצמן מתוסכלות מעצם השקעת משאבים בטיפול חוזר ונשנה בסימפטומים, בלי להבין מדוע.
לא חבל?