סיימתי לקרוא את ספרו המצוין של איתי שילוני. ישראליזם.
הפרק הראשון עוסק במפגש בין היועץ הארגוני ובין תרבות הניהול בישראל. תיאור מדויק, חד, נוקב של מה שאנו כיועצים חווים חדשות לבקרים. בהמשך הספר מתאר איתי את הכוחות המעצבים את תרבות הניהול בישראל. שוב התבוננות נוקבת ללא כחל ושרק. תמונת המצב המצטיירת איך להגיד בלשון המעטה, לא משהו.
לאחת הנקודות שהזדהיתי אתן, איתי קורא “תכלס בשטח”.
כל ניסיון להציג תמונה רחבה המבוססת על מחקרים, למידה מאחרים ועוד, נתקל לא פעם באמירה מזלזלת בסגנון של “תכלס בשטח” זה לא באמת עובד. ו – “בוא אני אגיד לך איך זה עובד באמת”.
שמעתי לא פעם באמירה זו כאשר ניסיתי להציג קונטקסט רחב יותר בנושאים בהם עסקנו, המנהלים דאגו להבהיר לי שזה עובד מצוין. “בתיאוריה”.
“בתיאוריה”, זו האחות התאומה של “תכלס בשטח”. במילים אחרות, אל תבלבל לנו את המוח (או אבר אחר, הממוקם במקום נמוך יותר, בגוף) עם “התיאוריות” שלך. עזוב אותנו באמא שלך, תן לעבוד”.
כשחושבים מה האמירה הזו מבטאת יש בה, לטעמי, זלזול, ביטול וזילות של עבודת הייעוץ. המסר הסמוי (והלא כל כך סמוי) “מה אתה מבין, אתה לא חי את השטח”. בגישה זו יש עדות לראיה טקטית בלבד של מנהלים, סירוב לבחון את המעשים והפעולות בראיה מערכתית אסטרטגית. מעבר לכך האמירה הזו משקפת אנטי אינטלקטואלית שאינה מקדמת למידה וחוסר מוכנות להיפתח לגישות ודעות אחרות, כי מה לעשות “תיאוריה” מציגה מחקרים, ניסיון של אחרים, תמונת מצב רחבה עם שיקולי בעד ונגד.
דוגמא: בניהול והובלת תהליכי שינוי, יש הרבה מאוד חומר על מה עובד, מה לא, איך כדאי ורצוי להוביל תהליכי שינוי ומה הנהלה צריכה להימנע מלעשות. איך ניתן להגדיל את סיכויי ההצלחה של תהליכי שינוי ועוד… אבל למי יש זמן לכל “התיאוריות” האלה…כשיש לנו את “תכלס בשטח”.
אינני מזלזל, חלילה, בצורך של מנהלים להביא ניסיון מהשטח. זה נדבך חשוב ויש לו מקום משמעותי בעיצוב אסטרטגיה עסקית. יחד עם זאת מן הראוי שכשמגבשים בארגונים, אסטרטגיה, תוכניות פעולה או כל מהלך משמעותי אחר, לקחת בחשבון ש”לתאוריה” יש מקום שאינו נופל ואולי אפילו עולה על “תכלס בשטח”. “התיאוריה” מציגה תמונת מצב רחבה, מערכתית, כזו העוזרת להבין הקשרים, משמעויות והשלכות של פעילות ואולי רחמנא ליצן ללמוד מניסיונם של אחרים עד כדי ניבוי סיכויי הצלחה או כישלון.
אז מנהלים נכבדים. כבודם של, “תכלס בשטח ובתאוריה”, במקומם מונח. רצוי בצד. ומומלץ לעשות בהם שימוש מושכל ומידתי. כמו עם מלח, לא להגזים בשימוש.
תודה לאיתי על הצפת הנושא, שראוי לטעמי לדיון משמעותי.